אהרון מסיקה – המציל האגדי מגבעת אולגה
אהרון מסיקה – איש הים הגדול! מציל אגדי מחוף גבעת אולגה היה עילוי ברמתו המקצועית! פטריוט שכונתי גאה
יום שבת ואני בלי שבכלל התכוונתי שם פעמיי את חוף הים בשכונה, חוף הדתיים, סוכת מציל אחת, ושלושה ארבעה מצילים, משקיפים ללא הפסק על הנעשה למטה, בוחנים בשבע עיניים כל תנועה מיותרת של הרוחצים, גוערים בצדק רב בהורים ששותים בירה להנהתם ונותנים לילדים רכים בשנים להיכנס כאילו זו בריכת זאטוטים.
ואני מסתכל על המצילים הנחמדים האלה, ואני עף עם עצמי לאיזה שלושים ארבעים שנה לאחור, ואנחנו נערים וחוף הים הוא באמת הבית השני שלנו, שם אנחנו נפגשים מיד אחרי הלימודים, שם שטפנו את העיניים בערגה לא ממומשת על הנערות שעשוי כל מאמץ להטריף לנו הנערים את הראש, אבל הכי מרשימים היו המצילים של אז, כל מציל בצבע, תחשבו על השמות המיתולוגים שהיו מצילים.
בראש החבורה דוד סאסי, האיש והאגדה, האיש הזה החזיק את החוף ביד ברזל, הרוחצים בים ידעו שאצל דוד סאסי אין חוכמות, הים סוער, לא תכנס, נכנסת שילמת וסולקת מהחוף בלי אפשרות ערעור לעליון, סביבו היו מצילים שבאמת היו ראויים להיקרא מצילים.
אהרון מסיקה, מעבר להיותו גבר מרשים, יפה תואר, הוא היה בנוי בדיוק מהחומר שבו בנויים מצילים, איש מקצועי להחריד, עשוי ללא חת, ואני לא יכול לשכוח שעוד בימים שהיה לי עיתון מקומי, הגעתי לחוף הים, ובלי הכנה מקודמת הגיע איש כולו נסער ומספר שבחוף זבולון יש אדם שנסחף לעומק והוא זקוק לעזרה, (חייב לציין שחוף זבולון היה חוף אסור לרחצה) אהרון מסיקה לא חושב שנייה מיותרת, ומתחיל לרוץ כמו מטורף לכיוון זבולון, אנחנו אחריו מנסים נואשות להדביק את האצן הזה, הגיעו איזה עשר דקות אחריו, אהרון כבר הוציא את האיש מהמים, ועכשיו רבותי, ראיתי את אחד המראות ההירואים בחיי, האיש היה כבר ללא דופק, כוחו מלא מים בריאות.
אהרון, פותח לו את הפה, מכניס את הפה שלו ומתחיל לעשות לאיש הנשמה מפה לפה, לא רוצה להגעיל אף אחד, אבל זה באמת חשוב לסיפור על הגיבור הזה אהרון מסיקה, מתוך הפה יוצא לבחור ערמות של מים מעורבבים עם מיצי קיבה ועוד חומרים שונים ומוזרים, באמת אי אפשר לתאר את עוצמת הגועל, ואהרון, האיש הקדוש הזה, מנקה בידיו את הפה, מתעלם באופן מוזר מכל הג'יפה, ומנשים את הבחור ללא הרך, מגיע האמבולנס, ואהרון באפיסת כוחות מוחלטת, והוא מעיף מעליו את הפרמדיק השחיף שרוצה להחליפו ולא מוותר, כאילו מדובר בבנו יחידו, האיש מפונה לבית החולים וניצל!
יש חובה לציין נתון מדהים, חוף גבעת אולגה המוכרז לא איבד מעולם ולו אדם אחד, זה נתון לא הגיוני, ומי שיש לו ספק מוזמן לבדוק, כמובן שלא הזכרנו כאן את ויקטור המציל זכרונו לברכה, שהעמיד ים של מצילים שהלכו בדרכו, לא הזכרנו את שפיק, את יונה, ועוד רבים אחרים שעשו לנו את הים בטוח, ובהזדמנות זו חייב לומר שאהרון מסיקה הלך לעולמו והוא צעיר בימיו, אני הכי בטוח שהוא שם למעלה מקבל ים של זכויות על מעשיו, יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"