"חיים הגרעינים" – האיש האגדה והפיצוחים של גבעת אולגה
"חיים הגרעינים" – האיש האגדה הפיצוחים ! הלב הרחב והפועל גבעת אולגה
"ככה חולפות להן השנים, ואיתן נעלמות להן הדמויות שעיצבו את חיינו, הגעגוע הזה לעבר הוא לא רק משהו ערטילאי, חלומי, יש בו מין הכמיהה לפשטות, להסתפקות במועט, להיות הכי מאושר שיש לך בית חם, אנשים שאוהבים אותך, אלה מהשכונה שיעשו הכל בשבילך, אלה שהם פזמון חייך, ובאמת אתה לא יכול לדבר על הדמויות האלה בלי להזכיר את " חיים גרעינים"
האיש הזה היה כל מה ששהוא אנטי תזה לתושב אולגה טיפוסי, הוא היה ממש לא משלנו", אשכנזי, בעל מבטא זר, מה לנו ולו? אבל האיש הזה שפתח כולה חנות למימכר פיצוחים בשכונה, הפך מהר מאוד למין מרכז קהילתי של איש אחד, עזבו פיצוחים!!!!! מי בכלל בא לחיים לקנות פיצוחים? אתה באת לחיים כדי להיות איתו, להקשיב לחוכמה שלו, לעצות, וכן מה לעשות, לשמוע מה חדש בשכונה, מי התחתן עם מי, מי עשתה לבעלה קרניים וההפך, וכן הכי חשוב באמת מה קורה עם הפועל אולגה
חיים גרעינים היה האוהד הכי משמעותי של הפועל גבעת אולגה שלנו. הוא חיי את הקבוצה, התעניין בכל שחקן ותרם בעין יפה לפעילותה, אני שהייתי אחד מאוהביו ומעריציו, ניסיתי שנים להבין למה אני נכנס, למקום מסוים, ובמקום יש ריח של קלייה של פיצוחים, למה אני נכנס למין התרגשות לא מובנת, משהו בי נרגע והופך להיות הכי כיפי שאפשר, ופתאום הבנתי.
הבנתי את הימים שהיתי ילד, קצת פרוע, לפעמים רעב, והייתי הולך לחיים, והוא חיים היה קונה לי איזה מנה, הייתי נכנס למחסן האחורי מסדר קצת את השקים, ונרדם!!!! נרדם כמו שלא נרדמתי מיימי, השקים החמים שהיתי שוקע בהם, צמודים לתנור שתמיד היה חם, שלווה של עשירים, ועכשיו הוא אינו, הוא הלך כמו כל הדמויות האלה שעיצבו את חיינו, ואנחנו כמו אנחנו שכחנו אותם באכזריות האופיינית לנו, אני לא יודע מה איתכם רבותיי, אבל אני כל כל מתגעגע לחיים, ואולי לא רק אליו, יותר לכל מה שהוא, האיש הטוב הזה סימל בעיננו".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"