ויקטור בוהרון מגבעת אולגה – האיש שהוכיח שאין ייאוש בעולם!
ואני עדין רואה אותי הילד ההוא, הולך ממש לבד לחוף החמישים בואכה החוף הסיני, יושב לבד מול הכיפים המזדקרים ממש מאחור, הסלעים משונני הירוקת והאצות צצים מתוך המים, מעלי שמים כחולים כחולים וים כל כך תכלת, מסתכל על הספינות שבאופק, רואה עצמי בתוך ספינת פירטים הבוזזת אוניות סוחר אנגליות וספרדיות.
והקפטן הנורא של הפירטים בעל רטייה על עינו האחת, זועק בקול צרוד על הפירטים המבהילים והם אוספים את השלל הנבזז ואנו מגיעים לאי הזה שלנו, מטמינים את תיבות העושר במערה הזו שהיא רק שלנו, וכך או כך אני חוזר אל ימי התום ההם, נזכר באמת באחד הדמויות שליווי אותנו בילדותנו
ויקטור בוהרון, תראו, יש דמויות שהן כל כך מטעות, מן כאלה שאתה שופט אותם לפי מראם החיצוני, כל כך עלוב ושטחי. ויקטור שעולה לארץ כנער צעיר ונלהב, בגיל שש עשרה הוא לוקה במחלה שפוגעת בעיניו, דבר שגורם לו ללקות בעיוורון מוחלט, עכשיו תחשבו על נער צעיר שזה עתה הגיע לארץ חדשה, גם כך הוא מבוהל מהשינוי הדרסטי, והוא עדין מנסה להבין בכלל לאן הגיע הוא הופך לעיוור, ברור הוא שכל אדם סביר היה נכנס לדיכאון שמימנו אי אפשר יהיה לצאת, אך לא ויקטור.
הוא מבין את מצבו,, מתחיל ללמוד בחיפה בבית ספר מיוחד, שם הוא לומד כישורים בסיסיים להתנהלות כעיוור, כמה שנים חולפות, הוא מכיר נערה צעירה שרואה" מעבר לעיוורון את האיש הרגיש והחכם שבתוך ליבו, ילדה נולדת, והרי לכם משפחה, ויקטור מתחיל לעבוד כמרכזן באליאנס", שם הוא מתגלה במלוא כישוריו, הופך את המרכזייה שלו למקום עליה לרגל
השפעתו על הנעשה במפעל היא עדין סוג של אגדה, העיוורון לא מהווה מכשול לאמביציות של ויקטור והוא הופך לבורג חשוב בהקמת קבוצת הכדורגל ביתר אולגה", (כן תאמינו או לא היה דבר כזה), ואני הייתי רוצה לבקש מהקוראים שלי בקשה קטנה, אנא תעצמו את העיניים! ממש עכשיו!
לא להרבה זמן, רק שלוש דקות קטנות, ועכשיו אחרי שפתחתם את העיניים תנסו לחשוב שזה לתמיד!!!!!! לא לחינם הוגדרו העיוורים בהלכה היהודית כסוג של מתים, ואני עדין רואה אותנו הילדים, רואים את ויקטור חולף על פנינו, רעייתו האהובה, אוחזת אותו באהבת אמת, מקל עיוורים בידו ואנו מסיטים את עיננו מהזוג הטוב הזה, מצחקקים ברשעות של ילדים, ואני כל כך מתבייש!
ויקטור בשבילי הוא לא פחות מגיבור על, גבר שבגברים, אדם שהוכיח לא בקשקושים חסרי שחר שהוא התגלמות הרוח האנושית, איש שקם מקצה הטרגדיה ובנה חיים של אמת. ואני הייתי תולה את תמונתו במרכז השכונה, מביא ילדים לסיור הכרה עם מורשתו של ויקטור, מראה להם שאין ייאוש בעולם!
מראה לילדים הרכים האלה שאין דבר שהאדם לא יכול להתגבר עליו, ויקטור הוא אולגאי גאה גאה! מלא באהבת אדם,ואני הכי גאה לחשוב שגדלתי ביחד עם אדם בעל תעצומות נפש כאלה, יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"