1973 – קיץ של מלחמה ואהבת בוסר בגבעת אולגה

אולי זה הגיל שרודף אותך ולא מניח, אולי זה סתם מלנכוליה, ואתה ככה בורח לך לימים שהיית כנראה נראה קצת אחרת, ימים שהזמן לא היה פקטור. אני חושב שזה היה כמה חודשים לפני המלחמה הגדולה, 1973, יולי אוגוסט, ואנחנו נערים בשכונה, כמעט את רוב שעות הפנאי שלנו (כן היו הרבה) היינו מבלים בחוף הקסום שלנו.

אתם יודעים מן חוף כמעט בתולי כזה שאכלס רק את אנשי השכונה, המים היו כל כל כחולים, החול היה רך יותר, ועכשיו תחשבו על קבוצת נערים העומדים ממש לפני גיוס, כן נערים מהשכונה שחשבו על שירות הכי משמעותי שאפשר, נערים כל כך יפים, מלאים באופטימיות שרק ילדים יכולים להיות, ואז היא הגיעה.

מישהו אמר שהיא בת דודה של אחד מהחבר'ה, אומרים מחוץ לארץ, אני לא חושב שידענו שיש יופי כזה בעולם, היה בה משהו שהוא כל כך אחר, ריח של ארץ אחרת, משהו אקזוטי, אבל מה ששבה את ליבנו הכי, הייתה ההתנהגות החופשיה שלה, הצחוק המתגלגל שלה שהדביק את כולם שהפכו כמעט מיד להיות עדת מעריצים, מאוהבים, שבויים לגמרי.

ולתדהמתי היא דווקא מביטה בי, מן מבט מתגרה, ישיר, ואני משפיל מבט, מסתכל על המים שממול, מחליף צבעים במבוכה לקול צחוקה המביך כל כך, כך התחיל סיפור אהבה של קיץ, קיץ אחד באוגוסט 73, ואני מאוהב כמו שרק נער יכול, מתעלם מקולות הקנאה הלא מוסתרת של החברים מהשכונה

שני צעירים שראו את העולם הכי נקי שאפשר, משוטטים שלובי ידיים עד השחר המפציע, נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה, משוטט לי בפעם הראשונה בנבכי אהבה אישה, והיא היפה, מספרת לי על העולם שמעבר לים הגדול, מכירה לי עולמות שלא הכרנו, שם הבטחנו הבטחות שהיינו בטוחים שגם נקיים, הבטחות של זה לתמיד וכאלה דברים מוחלטים של נעורים , וגיוס מגיע!!!!!!

תראי אני אומר, אני אחזור ולעולם ביחד, ודמעות זלגו, כן של שנינו, ומלחמה פרצה, והחיים התהפכו עלינו, והיא היפה ההיא נעלמה לה בין עשן הפגזים, בין דמעות של חברים, עכשיו אני חוזר לקיץ ההוא ב 1973, הקיץ האחרון של תום נעורים, של אהבת בוסר, שם בקיץ הקסום ההוא ידעתי כל כך, שיש אהבה בעולם".

• איור, אחי אריק המוכשר כל כך!
• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"