אורי אבוטבול מגבעת אולגה – חברות של אמת!
ושוב אני עושה טיול, של ערב בשכונת ילדותי, עושה שינוי קטן במסלול הקבוע שלי, מגיע לאולגה ג', המרכז המסחרי עדיין עומד על תילו, מונח מבויש בכלונו, מוזנח. ועזוב.
כל כך נמאס לי לשמוע על הפיתוח המזויף של פאתי השכונה, כל כך מביש בעיניי להבין שאנשים בתוך המערכת השכונתית מנסים לעטוף את ההזנחה הנוראית של השכונה במקסמי שוא מזויפים צבועים.
באורות מגדלים מסנוורים, ואני כל כך מקווה שיגיע האיש שיטפל בנושאים חשובים באמת שהשכונה שלנו זקוקה לה, וזה מוביל אותי כמעט מיד לימים אחרים, ימים שהכל היה ברור ונקי, חבר היה חבר! משהו שליווה אותך חיים שלמים, ואני כל כך רוצה לספר לכם על החבר שלי, אורי אבוטבול.
תראו אורי היה בשבילי כל מה שרצית באדם שליבו ופיו שווים, מן בחור אולגאי פשוט פשוט מלא באהבת אדם, אחד שהוכיח לי בזמן אמת שחבר זו מילת קדושה, ואני חושב על אורי, זה שהסתכל עלי ישר בעיניים, כל זאת בימים קשים קשים, והוא מסנן בלחש את מילות הקסם שמהם נבנית חברות,
"רפי, לא משנה מה אני איתך!"
ואכן הוא היה איתי, בלי היסוס, בלי לבקש הערכה או מילות תודה, סתם חבר ילדות מלא תום ילדות, אחד שנתן ממה שלא היה, ואני לא שוכח! יודע שאורי לימד אותי הרבה על מהות המילה חברות! על עזרה לחבר בזמן אמת! וביום בכלל לא בהיר שאנחנו שותים קפה טוב, הוא זורק לי את האמירה שמותירה אותי חסר אוויר, "רפי אני חולה!".
בהתחלה לא כל כך הבנתי את האמירה הכמעט סתמית הזו, ושאני חופר מעט אני מבין את חומרת המחלה, ככה מסתכל על החבר האהוב שלי מהצד, והוא כל כך רגוע, כל כך שליו.
שאני מתחיל לצרוח עליו בהיסטריה, למה האדישות הזו אני מבקש לדעת, ואורי כדרכו מחייך את אחד החיוכים האלה שהיו לו לסמן היכר, "הכל יהיה בסדר רפול!"והכל היה ממש לא בסדר!
המחלה מכריעה את אורי אהובי, והוא הולך לאן שהולכים צדיקי עולם, אורי בעיניי הוא דמות לחיקוי, דמות שלימדה אותי שיעור בחברות, לא לחינם אני מאמץ את המורשת החברית של אורי כסמן חיים.
אורי היה אולגאי גאה, איש משפחה צעיר. שהותיר אישה וילדים, אורי לא היה קבלן גדול, לא היה סופר ענק שכתב רומנים מרתקים, אורי לא היה איש ציבור חשוב, אבל אורי היה הכי חבר בעולם זה שהיה יכול ללמד הרבה חשובים לכאורה על משמעות החברות כערך עליון
לי כל כך חשוב לדעת שהילדים שלו ידעו שאבא שלהם היה איש של כבוד, חבר ואח יקר, אורי נמצא עמוק בתוך ליבי, ולו שמורה פינת קסם אהובה בנימים הכי דקים שלי, יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"