רבקה ניסים – שכנתי האהובה ודמות מהממת בגבעת אולגה הלכה לעולמה
שכנתי האהובה הלכה לעולמה – רבקה ניסים. הספדתי אותה בבית העלמין ולא ידעתי את נפשי מצער, יכולתי בקלות להוציא את ההספד שעשיתי ולהעלות אותו גם כאן, אבל ברשותכם אני רוצה לנגוע בעוד כמה מבטים בטרגדיה הנוראית שפקדה את המשפחה המרוסקת, אני רוצה להעלות תהיות אפיקורסיות, אני רוצה לשאול, לזעוק, מה קורה כאן?
איך יתכן שלמעלה מחליטים לקחת יצור אנושי טהור כזה? איך בשם כל הקדושים המלכה הקדושה והאצילית הזאת עוברת מסכת ארורה של סבל נורא ונלקחת מהמשפחה הנהדרת הזאת, משאירה בעל הרוס, ילדים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם מצער, ונכדים אוהבים מבולבלים וכל כך כועסים.
תבינו רבותי, ריקי ז"ל הייתה בשבילי סוג של פרח מוגן, מין אחד כזו שהרוע לא דבק בה, עשרים שנה של שכנות מופלאה, כמה הצקתי לה!!!!!!! ריקי חסר לי תפוח אדמה, ריקי חסר בצל, וריקי כמו ריקי כל הזמן, בטח כפרה!!! בוא קח גם זה וזה, אולי לדרך קח איזה סנדוויץ', איזה מלאך, איזה אישה אצילית, והכי איזה אבדה!!!!!!
ואני שוב מסתכל למרום כולי זועם וכואב כאחד, שונא את כל הפתגמים הארורים של זה החיים וכו', וואלה אם זה החיים אז אני לא רוצה לחיות, ריקי אהובתי, נוחי לך בשלום נסיכת הנסיכות, ותעשי את מה שתמיד עשית הכי טוב, תשמרי עלינו מלמעלה אהובה, תהייה נשמתה הטהורה צרורה בצרור החיים אמן ואמן כן יהי רצון".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"