עובדיה בצלאל – המורה והמחנך האגדי של ילדי גבעת אולגה

בוקר של יום שישי, בוקר הכי חשוב בשבוע, ואני מתעורר הכי מוקדם שאפשר, רוצה לתפוס הכי הרבה מהשעות הקסומות, יושב בחצר לצידי עיתון של שבת, רק החתול הפסיכופט שלי קופץ לי על הגב ולי אין בכלל ספק שהוא המטורף עושה לי את זה בכוונה, לוקח חלק לא חשוב של העיתון וזורק עליו, כמובן שאני מחטיא, והוא שוב דופק לי את אחד החיוכים המנצחים שלו.

איזה כתבה סתמית על מורה באיזור נידח מחזירה אותי לימים של בית הספר בשכונה. תראו באמת נמאס לי מהוויכוחים האין סופיים על קיפוח וכל מה שמשתמע מכך, אבל בכל ויכוח עם חברים על הנושא הכאוב הזה אני שולף את טענת יום הדין שלי והיא מערכת החינוך, אני חושב שמערכת החינוך בתקופתי הייתה ללא ספק ברמה הנמוכה ביותר.

מורים שהובאו למסגרות החינוכיות שלנו היו עלובים, אלימים בצורה מטורפת (לי אין ספק שהיום רובם ככולם היו יושבים בבית הסוהר) חסרי השכלה מתאימה, אבל באמת בתוך האין כלום הזה בלט המורה עובדיה בצלאל.

לצערי אני לא יכול להתהדר בכך שהוא היה לי למורה, אבל משיחות רבות עם הרבה מתלמידיו אני למד שהיה בעובדיה את כל התכונות שעושות אותו למחנך משובח.

אני נחשפתי אליו בתפקידי הקודם כמנהל הפנימייה החינוכית "עירון חדרה", זה היה עוד כנס חינוכי, ועובדיה עלה לדבר ואני התמוגגתי. האיש היה רהוט, בניגוד לשאר המברברים הוא דיבר קצר ולעניין, וכבר אז הבנתי איזה איכות של מחנך הוא.

עובדיה ראה את עבודתו החינוכית כשליחות אמיתית, בלי מרכאות, בלי ציניות, הוא עובדיה היקר קנה את הזכות להיקרא מחנך!!!!!

אני הכי בטוח שבאישיות המיוחדת שלו הוא גרם לעשרות אלפים להיות אנשים טובים יותר, מותו לפני כשנה לערך העציב אותי מאוד, עובדיה בעבודתו המיוחדת הותיר חותם אמיתי על המערכת החינוכית בשכונה, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"