יעקב (ינקל'ה) אזולאי – הכישרון הענק מגבעת אולגה
יום ראשון בשבוע, באמת היום הכי מבאס בעולם, אתה מסתכל ממרומי הראשון ואתה יודע שמחכה לך ימים רבים עד השישי הנכסף, נוסע לעבודה מצידי נהגים שבוזים מסתכלים זה על זה מתוך תקווה למצוא איזה חיוך מעודד ואין.
ואנחנו השבוזים עומדים ברמזור מול מגרש מכבי הישן, דחפורים עוסקים בחפירות, עגורנים ענקיים עומדים זקופים באמצע המגרש מנפנפים כל זכר למגרש הכדורגל המיתולוגי, ופרץ של נוסטלגיה מציף כל נים בגופי, אני רואה אותי ילד קטן מגיע ברגל מהשכונה, מחכה למשחק של שבת בבוקר.
ריח אקליפטוסים מסביב, ושקט של שבת מתערבב בריחות של אהבת הכדורגל, צפצוף עצבני מאחור ואני נוסע לדרכי, וככה ממש לא סתם עולה בראשי דמותו של ינ'קלה, יעקב אזולאי.
תראו ינ'קלה היה שחקן מכבי חדרה, והוא היה סוג של אליל, תושב השכונה, שיחק כקשר בונה מה שנקרא היום פליימייקר, והוא יעקב היה באמת חתיכת כישרון מטורף, היחיד שהגיע ליכולות המיוחדות שלו היה לדעתי ברקוביץ.
אבל ינק'לה נולד ושיחק בתקופה אחרת, הייתה ביעקב את כל החבילה שמימנה מייצרים כוכבים, והוא היה באמת נערץ ואהוב באופן חריג, השקט שלו במגרש, היכולת שלו לראות שחקן פנוי בתנאי לחץ היה לאגדה.
אבל באמת עזבו כדורגל, ינק'לה היה אישיות מיוחדת במינה, צנוע בצורה קיצונית, איש נעים הליכות, אחד כזה שמעולם לא נפנף אותך שניגשת אליו כילד, ומעניין שאפילו בשכונה, הפנטים שבאוהדים ראו בינק'לה אחד משלנו, אחד כזה שעבר צד, אבל נשאר אולגאי בנשמתו.
מותו המיותר כל כך, והמוקדם להרגיז, העציב את הרחוב הספורטיבי בעיר, ואת אנשי השכונה בפרט, ינק'לה היקר היה איש של כבוד ואהבת אדם, תהייה נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים אמן ואמן כן יהי רצון".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"