הבלדה על קלי! – רוכל הקרטיבים מגבעת אולגה
כל מי שרק חבר שלי בפייס או בכל דבר אחר יודע שאני מחפש דיי באובססיביות את התמונה של קלי", אני ככה יושב לי עם עצמי, אתם יודעים מין חשבון נפש, ימים נוראים וכו', ואני מתייחס לחשבון הנפש שלי ברצינות תהומית.
זה לא רק עניין דתי, יש כאן עניין מוסרי מהדרגה הראשונה, מין הכרה שאדם ולא משנה בכלל מה גילו צריך להביט לאחור ולנסות לעשות סדר בהתנהלות שלו בחייו, שני זרזירים שחנו ממש ליידי עושים קולות של אהבה ואני מתמכר לרגע למראה הקסום הזה, מהר מאוד אני חוזר למציאות ולבעיות השעה,
השם קלי!!!
לא מניח לי שנים הרבה, האיש הזה הוא אולי הדמות הכי טרגית שגדלה בשכונה, אני באמת לא מכיר אותו אישית ואני גם לא מתיימר להבין את הסטטוס שלו בתוך משפחתו, דבר אחד הוא ודאי, האיש היה דמות מוכרת כמעט בכל בית אולגאי.
הוא היה רוכב באופניים החלודות שלו, על האופניים היה מונחת קופסא לממכר ארטיקים, קלי היה מגיע עם האופניים הרעועות שלו למקומות שאפילו ג'יפים של ארבע כפול ארבע לא יכלו להגיע, האופניים האלה הגיעו לכל מטווח, והספורט השכונתי היה להציק לקלי!!!
אחד הדברים הקשים שעברתי כילד אולי בן אחת עשרה זה לראות את אחד מגברתני השכונה ומסביבו ים של ילדים (ואני אחד מהם) והוא הג'אבר זורק לקלי את האופניים שהוא קלי מנסה בכל כוחו לשמור על רכושו הדל, כשהוא פצוע בראשו, זב דם מנסה בצורה פתטית להרים את השלגונים שהתפזרו על הרצפה כל זאת לקול צחוקם של כל הסובבים ואני בתוכם, גם אז כילד אני זוכר איך ליבי נחמץ בתוכי, אבל החברות מחייבת ואני מצטרף להתעללות המבישה, עד היום שאני נזכר בסיטואציה הקשה הזאת אני מתמלא בושה גדולה, לצערי תופעות כאלה כלפי קלי היו כמעט יום יומיות.
אף פעם לא הבנתי את הלהט שלו לרכב לכל המקומות הנידחים האלה כשהוא יודע שהוא יעבור כל פעם מחדש סוג של התעללות קשה, שבגרתי קצת ניסיתי להבין את האיש מניעיו ואת דרכו, חברים יודעי דבר אמרו לי, עזוב זה מורכב, והיום ממרום גילי אני רוצה לבקש מקלי סליחה!!!
סליחה בשמי ובשם כל הילדים האחרים, גם אם היינו ילדים אין הצדקה להתנהגות המחפירה שלנו, קלי הוא באמת חלק מהמורשת ומהפולקלור של השכונה, לטוב או לרע, קלי ייזכר בעיניי לדוגמא ומופת לעקשנות ולאומץ בלתי רגיל.
לא פשוט לעמוד יום יום שעה שעה מול קבוצות שכל מטרתם הייתה להשפיל את האיש, הוא קלי ראה בהבאת פרנסה הביתה ערך עליון וכך גם התנהג, קלי הלך לעולמו שהוא גאה, אנחנו אנשי השכונה מצדיעים לך איש יקר, ואנא בימים של סליחות, אל תקפיד עלינו יותר מידי, יהי זכרו ברוך אמן ואמן כן יהי רצון.
הציור הוא ניסיון מסוים להביא את דמותו של קלי, גם אם הצייר לא דייק, כוונתו טובה, תודה לאחי הקטן היושב בפריס וצייר את הציור המופלא הזה לאח המטורף שלו".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"