שאול – מוכר האבטיחים המיתולוגי, מגבעת אולגה
שאול מוכר האבטיחים המיתולוגי, שהגיע לכל בית עם העגלה והסוס
אדם הוא תבנית נוף מולדתו, ואני מוסיף תבנית נוף שכונתו, המשפט החשוב הזה נכנס לי אתמול חזק לנשמה לאחר שקיבלתי טלפון.
על הקו גברת לא מזוהה בכלל, והיא ככה פותחת כמעט בלי הקדמות, שלום אני מדברת ממנהטן שבניו יורק, שמי כך וכך (אני ישר מזהה את שם המשפחה) שואל אותה האם היא אחות של פלוני מהשכונה, היא משיבה בחיוב.
והיא האישה הטובה הזאת מספרת לי שהיא חייה במנהטן, ויש לה חברה מהשכונה בווגאס, ושתיהן קוראות את הפוסטים ונרגשות עד מאוד
יש המשך ובגלל שאיני יודע אם הן שתיהן רוצות שאני אספר אז עדיף כך, ואכן המשפט הזה שלי, אדם הוא,,,,,,,, חשבתי על הנשים היפות האלה, אתן במרכז העולם, באמת חיות טוב ברוך השם, מה לכן ולשכונה??? תמשיכו הלאה!!!!
אז זהו, ממש לא! הן יודעות מאיפה הגיעו, הן יודעות שאפילו שהן במנהטן או בווגאס, את הכוח שלהן הן שאבו מהשכונה, מהחום, מהאהבה, מהמשפחה האוהבת.
ואני ככה חוזר לשכונה ונזכר בשאול מוכר האבטיחים המיתולוגי שהיה מגיע עם העגלה והסוס היה עובר ברחובות השכונה. אני זוכר את השאגות שלו, הייתה לו תנועה מאוד אופיינית, הוא היה מסיט את הראש ימינה ויוצא מימנו שאגה שמגיעה לכל בית ברחוב.
כולם ידעו שאצל שאול אין אפס, האבטיחים שלו היו מהזן המשובח ( אם רצית אבטיח פחות איכותי הייתה צריך לחכות שיגיע דבאס) ששאול היה אומר זה אבטיח מצוין – ידעת שאתה מסודר.
תמיד תהיתי בני לבין עצמי איך האיש היקר הזה מצליח לעמוד בעבודה הנוראית הזו, בשמש הקופחת שהשמש שורפת את פניו וראשו, אבל שאול אף פעם לא קיטר, הוא הבין שזו עבודתו והוא עשה אותה הכי טוב שאפשר.
תהיה נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים, שאול באישיותו הוא חלק מנוף ילדותנו ואנחנו זוכרים אותו באהבה גדולה".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"