התאומים צ'ימידן – השמחים והמיוחדים של גבעת אולגה
יום שישי של ערב חג, מתעורר מוקדם מוקדם, שקט אלוהי בחוץ, אפילו הציפורים מבינים את גודל השעה והם מצייצים בקפסולות, יושב ככה סתם ומחליט לעשות הליכה לכיוון החוף.
עשר דקות הליכה, ואני עושה חניית ביניים ליד עץ עתיק עתיק שאף פעם לא אכזב, העלים שלו ירוקים ירוקים מסרבים להיכנע לתכתיבי עונות השנה, חרדון מצוי ענק ממדים מסתכל סביב בסקרנות מהולה בפחד מסביב כמחפש עולם אבוד.
ואני חוסה בתוך רוח קרירה מחזירה בי חיים של שבוע לא קל, זוג קשישים יפים יפים משכימי קום עושים הליכת בוקר מחזיקים ידים כמסרבים לשחרר את אהבתם ולו לרגע, מביטים באיש המוזר הזה היושב לבדו בשעה מוקדמת כל כך.
וככה סתם עולות לי בראש הדמויות של האחים צ'ימידן". תראו רבותי האחים צ'ימידן – מתיתיהו ויהושע היו באמת חתיכת פולקלור אולגאי משובח
זוג תאומים זהים, גבוהים ויפים, תמיד ביחד, מין אנשים כאלה שלאן שלא הלכו הפיצו שמחה ואור, אף פעם לא הזיקו לאיש, הם האחים התאומים עבדו אני חושב עשרות שנים כנושאי משאות בשוק הסיטונאי בתל אביב (שם כך הבנתי היו לאגדה תל אביבית)
יום יום במשך שנים היו הצמד מגיעים לכביש החוף בואך תל אביב, והם לעולם אבל באמת אף פעם לא עלו על תחבורה ציבורית, תמיד בטרמפים, מוזר ומרתק.
האחים צ'ימידן היו רווקים נצחיים, מין כאלה שלעולם לא הקימו משפחה, הדינמיקה בניהם הייתה כמעט מאגית, הם ידעו תוך טלפתיה של תאומית להשלים זה את זה עד כדי אומנות.
בשכונה הם התאומים היו אהובים במיוחד, מין כאלה שמפיצים שמחה ומעלים חיוך בימים כואבים במיוחד.
לצערי יהושוע אחד התאומים הלך לעולמו, ובכך הותיר את מתיתיהו יתום מאח שהיה לו לצל, האחים צ'ימידן הם חלק מההווי האולגאי, הם האחים יזכרו בליבנו כאנשי שלום ושמחה".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"