מטבוחה, ריחות מטעמים, וקבוצת הכדורגל המקומית – ילדות בגבעת אולגה

מטבוחה, ריחות מטעמים, וקבוצת הכדורגל המקומית – זכרונות ילדות מגבעת אולגה

ערב חברים סתמי, קורונה וכאלה, ואני ככה בוהה כמעט בכלום, מישהו שאני מכיר עוד מפעם, ניגש אלי ושואל, תגיד רפי, אתה שכותב וכאלה, מה עדין מרגש אותך באמת?

ואני מביט בו מופתע מהשאלה העמוקה שיצאה לו כמעט בלי כוונה, ואני שותק נותן לעצמי זמן לחשוב, אני בכלל לא בטוח שהוא מחכה לתשובה, וזה נחת עלי, כסף זה מזמן כבר לא האישיו. מה שצברתי צברתי, ולא נראה לי שצפויות הפתעות מיוחדות בתחום, והחלטתי להודות לתוכי את העבודה פשוטה.

אני מתרגש מאנשים תמימי לב, אלה שעליהם גדלתי, אלה שראו את החיים פשוט פשוט, אלה שאהבו בלי גבול, שחיבקו אותך כך שעצמותיך חשבו להישבר, אלה ששאלו לשלומך וחיכו לתשובה באמת, אלה שהיה להם סולד של לירה וחצי ונתנו לך חצי לירה בכלל בלי לחשוב, אלה שהיו חסרי חרטות.

וכן אני עדין מתרגש מריחות של פעם, של מטבוחה אדומה כדם מבעבעת בתוך סיר אלומיניום המאיים להיסדק מרמת החריפות המטורפת, ואני מתגעגע לריח הלחמניות וחלות השבת בתנור שריחן מטריף את הילדים הרעבים".

לרגע, וריח הקציצות המטוגנות, מין שילוב קדוש שהורדת אחת מהמרכיבים שלו תגרום לאנדרלמוסיה שכונתית, ולהיזכר איך כל החבילה הזאת נכנסת לחלה אחת או לחמנייה חמה זה באמת סוג של עונג צרוף, ולראות את אימי מסתכלת עלי אוכל בעונג של עשירים זה באמת תענוג אין סופי.

וכן הייתי מתרגש לראות בילדותי אנשים משכימי קום, עושים דרכם לבית הכנסת, אנשים שלא עניין אותם האם אתה שומר שבת או לא, אנשים שאמונתם לא הייתה כקרדום לחפור בו, אלה שבאמת באמת האמינו בבורא עולם נטו, ואני התרגשתי לראות אוהדי ספורט של השכונה שנוהרים למגרש הכדורגל, משלמים כרטיס מלא למרות שיכלו להיכנס ללא בעיה בחינם מתוך רציונל שהקבוצה זקוקה לזה.

אוהדים שאהבו ללא תנאי, ללא תנאים של הצלחה כזו או אחרת, אני עדין מתרגש מטוב מוחלט, מאהבת אדם, מאהבת אם לילדיה, מין טיפוס מוזר כזה, מתרגש ומזיל דמעה טיפשית מפרסומת נוגעת ללב במיוחד, אחד מוזר כזה ששומע את התקווה עומד דום בהתרגשות מביכה, בקיצור אחד כזה שצריך להרגע ומהר, חג שמח יקירים ".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"