אדוארד – הדוור המיתולוגי החייכן והאהוב מגבעת אולגה

אדוארד – הדוור המיתולוגי החייכן והאהוב מגבעת אולגה

עוד יום של סגר לא סגר, בחוץ אנשים עצובים משהו, רוכב אופניים אמיץ במיוחד מדבש את עצמו לדעת, ואני לוקח את הרכב המושבת זה ימים ארוכים ונוסע לשום מקום ומבלי שהתכוונתי בכלל הגעתי לכביש המנהרות בואך נצרת והסביבה, הכבישים ריקים למחצה, ואני תופס את עצמי נהנה לרגע.

ברדיו עשו מערוף וחדלו לרגעים מספר מהדיווחים המטורפים על הקורונה והספיחים שלה, פוליקר אהובי ברקע, חורך את חלל הרכב בקולו הצרוד, ואני תופס את עצמי צורח את מילות השיר כאילו אין מחר, נמיה משועממת במיוחד חוצה את הכביש בנחת כאילו היא במסע קניות סתמי בשדרות רוטשילד, מסתכל במהירות במראה האחורית ועוצר את הרכב ממש ממש סנטימטרים מעטים מהמטורפת, חורשה קטנה בצידי הדרך ואני מחליט לעצור להירגע.

ואני ככה פתאום חוזר אחורה בזמן, נזכר ב "אדוארד הדוור", תראו אדוארד, היה הדוור של השכונה עשרות בשנים, האיש הזה היה באמת האנטי תזה לאיך אמור להראות דוור, אדוארד, איש יפה תואר גבוה, מרשים בלבושו, היה חלק מהנוף של ילדותנו.

הוא היה מגיע כולו אור, חיוך ענק על פניו, תמיד תהיתי איך האיש הזה מצליח לחייך לכל אדם?! ואכן אדוארד, הכיר כל אישה איש וילד בשכונה, הוא הכיר וידע את הבעיות ותמיד עצר לשאול, אדוארד הפך למין איש שכולם מספרים לו את הבעיות שלהם, והוא היה מקשיב כאילו אין מחר.

תמיד עניין אותי לדעת למה איש כזה היה צריך את העבודה הכל כך לא אטרקטיבית הזו, אני בטוח שהוא אדוארד, בכריזמה המיוחדת שלו יכול היה בקלות למצוא משהו יותר מתגמל, יותר מעניין! ואני ככה חושד שהוא אדוארד פשוט לא רצה לעזוב את אנשי השכונה.

אדוארד, הפך לחלק מגופה של השכונה וחלק בלתי נפרד מהנוף האולגאי השכונתי, הוא אדוארד בעבודתו כדוור הוכיח שבאמת לא משנה מה תפקידך בחיים.

חשוב הוא לאן אתה לוקח את חייך, ואדוארד, כדוור השאיר חותם של אהבת אדם, ויותר, יכולת לכבד כל אדם ובכלל לא היה משנה מה מעמדו או מעמדה, אדוארד, היקר נשאר חרוט בלב אנשי השכונה כאיש של כבוד, שהקדוש ברוך הוא יאריך ימיו בטוב אמן ואמן ".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"