משה "דובון" – האיש הגדול מגבעת אולגה, שליבו היה כולו צנוע וטוב

משה "דובון" – האיש הגדול מגבעת אולגה, שליבו היה כולו צנוע וטוב

יום כיפור המוזר הזה חלף עבר לו, רק הילדים שיום כיפור הפך להיות החג הכי שמח בשנה בשבילם נראו מאוכזבים משהו, ועלי קפצה מין עצבות מנלכולית שגרמה לי להתכנס בתוך עצמי כמין חשבון נפש של אחרי, חשבתי קצת למה נהייה מאיתנו? מן חבורה של שונאים קולקטיבית, מן ספורט לאומי כזה שאומר, בוא נראה מי יכול לשנוא יותר?

מתוך העצבות הזאת נכנסתי למיטה ושקעתי במין שינה טרופה כזו, מלאה בחלומות מוזרים, מפחידים במקצת, שינה מוזרה שגרמה לי לקום הרבה יותר מוקדם ממה שצריך, שותה קפה מהיר, נכנס באובססיביות לתוך המחסן, מחפש בקדחתנות את המשקפת ים שלי, מחייך חיוך ראשון של אושר וטס לחוף הדייגים, שש בבוקר המים קרירים, צלולים, בחוף קבוצה של סרטנים חולפת על פניי בסך שהם מסתכלים בתמיהה באיש המוזר הזה שמפריע להם בזלילה המוזרה שלהם של חול ים

ואני נושם עמוק וצולל עמוק לתוך הים הכחול כל כך, שלווה של עשירים אופפת את כולי, דגים כסופיי גב מקיפים אותי, ואני בתוך חלום בתכלת, מרים את הראש לקחת אויר, ובכלל בלי שהתכוונתי עולה לי לראש בן דודי האהוב, משה גבאי, המכונה משה "דובון".

תראו משה דובון היה איש גדול מיימדים, אחד כזה שראית אותו מגיע מולך, אמרת הכי כדאי לעבור למדרכה הנגדית, בשבילי דוד משה היה סוג של שמשון הגיבור, האיש הגדול הזה שחווה טרגדיה נוראית בהיותו ילד, שהוא רואה את אחיו הגדול משעלי ז"ל, מאבד את חייו מטרים ספורים ממנו בפיצוץ הנורא במטווחים של השכונה

הוא משה הופך מהר מאוד למן שריף שכונתי, גודלו והאנטיליגנציה הטבעית שלו הופכת אותו למנהיג של קבוצת נערים שסרים למרותו, אזור המטווחים שממנו היה אפשר להתפרנס ממכירת תרמילים הופך להיות לו לבית שני, ואני כמו רבים בשכונה גם מנסה מזלי באיסוף תרמילים ומכירתם, אבל האיסוף זה דבר אחד נפרד

הבעיה הייתה להגיע עם התרמילים שלך למקום המכירה, בדרך חיכו לך בריוני השכונה שתמיד לקחו לך את שאספת בעמל רב, ואני הייתי הכי קול, שהגיע אלי אחד מבריוני השכונה ורצה לקחת לי את התרמילים היקרים, הייתי מגלגל עיניים בתמיהה, ואומר אין בעיה, אתה רוצה לקחת לי את התרמילים, רק שתדע שמשה דובון הוא בן דוד שלי, ופלא נוצר, הבריון היה מתרחק ממני כמו מאש

משה היה איש משפחה אולטימטיבי, איש כזה שעבר את ימי הברדק, הבין שמה שהיה טוב לנעורים הוא רע בהיותו בוגר ואיש, הוא מקים משפחה, משקיע בה את כולו יחד עם רעייתו האהובה אילנה, ואת אהבתו לאזור המטווחים הוא מחליף באהבה מטורפת לים, שם בים מוצא משה את השלווה שהוא חיפש כל חייו

הוא מתערה עם הדייגים שמתאהבים בו מיידית ואת חוף הדייגים הופך למן בית שני, שם בתוך הים הוא מצליח להגשים את היכולות הפיזיות והמנטליות שלו, והוא מבלה כל שעה פנויה במקום הקסום שלו, עד שיום לא בהיר בכלל שהוא נמצא בביתו, מתלונן על כאבים בחזה ותוך דקות הוא הולך לעולמו

תראו רבותי, אני אף פעם לא הבנתי איך איש כזה גדול, בעל עוצמה כזו יכול ללכת ככה סתם, המוות של משה דובון בן דודי האהוב הטריף את דעתי חודשים רבים, משה הותיר אישה אוהבת ומרוסקת, ילדים מדהימים שמותו של משה הותיר בור ענק בליבם

ואני יוצא מהמים מסתכל על הסירה שמונחת בחוף ועליה שמו של משה כהנצחה, מסתובב לכיוון המים, ולשנייה הייתי יכול להישבע ששמעתי את הגלים לוחשים את שמו, משה, משה, משה, דובון, תהיה נשמתו הטהורה כל כך צרורה בצרור החיים אמן ואמן".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"