"בלימון" – מיץ הלימונים שהפך את סבא נחוסי לאייקון ילדות בגבעת אולגה

"בלימון" – מיץ הלימונים שהפך את סבא נחוסי לאייקון ילדות בגבעת אולגה

יום רביעי בשבוע, שעת בוקר מוקדמת, אני כל כך אוהב את השעות המוקדמות האלה, אני יורד למטבח לבד, מכין לעצמי את הקפה של הבוקר, ריח הקפה הטרי מתערבב עם השקט הקסום, רק החתול הפסיכופט שלי עושה לי שוב דווקא ומשחק בכדור הצמר הפרטי שלו כאילו היה באצטדיון המרקנה בברזיל, אני מתעלם מהמטורף בהפגנתיות, הפלאפון הארור שוב עושה דין לעצמו ומצלצל כאילו עשוי יד אחד ממרום להשבית לי את שמחת הבוקר, אני מתעלם, ועוד צלצול, ועוד אחד, ואני מחליט לענות, על הקו פוליטיקאי מקומי די נחשב

אנחנו לא חברים כל כך טובים להרשות להתקשר אלי כל כך מוקדם, והוא כדרכם של פוליטיקאים, אחי היקר ועוד כל מיני תופינים מוכרים מאוד בזאנר…. והוא יורה מידית, תראה רפי, וואלה אני קורא אותך המון, וגם הרבה אנשים הסבו את תשומת ליבי לקורה עם הפוסטים שלך, כן אני אומר, תודה, מה? חשבתי הוא אומר בלי להתבלבל, אולי אתה יודע תעשה משהו עלי? בכל זאת עשיתי דבר שתיים בעיר!!! אני דומם לרגע, ומגיב מיידית, ושלא כהרגלי באגרסיביות מסוימת, אדוני אני אומר, זה פוסטים אישיים שלא שייכים לשום כלום, תרד מזה, ומנתק

נושם נשימה עמוקה במיוחד ויוצא החוצה, מתחיל ללכת ומגיע למפלצת הבטון הענקית שבנוי ממש ליד, "קניון מול חוף, אני יודע קדמה וכאלה, אבל אני מסתכל על פיסת הטבע היפה שהפכה לערימה של שופלים, של בטון ומותגים לא מעניינים וליבי כבד עלי, כך או כך אני חולף על פני "הכנפה של רפי נחוסי" וחיוך ענק עולה לי על הפנים, ואני כדרכי חוזר במנהרת הזמן, חוזר לסבא של רפי, האיש והאגדה!!!! נחוסי הסבא.

תחילת שנות השישים, והוא כמו כולם, מחפש מקור פרנסה, והוא האיש הגדול הזה מפתח בבית סוג של אקזיט מקומי, הוא נחוסי מייצר בבית לימונדה מקומית, רוקח אותה במיני תוספות שרק הוא מכיר, ויוצא לשכונה עם אקווריום שבמרכזו גוש קרח ענק, והוא קורא למשקה, "בלימון".

המשקה המרענן הזה לא דומה לשום כלום, זה לא לימונדה רגילה, יש בה טעם ממכר, עם ריחות אחרים, והוא מסתובב ברחובות השכונה עם עגלת התלת אופן המיתולוגי שלו והמשקה הזה הופך להיט ברגע, וכבר אז אף אחד לא זוכר את שמו האמיתי, כנחוסי, מאותו יום שמו הופך באופן רסמי להיות, "בלימון".

אבל האיש המדהים הזה לא מסתפק בהכנת בלימון, הוא מכין בבית עוד סוגי ממתקים, משהו שדומה לתפוח בדבש הידוע היום, הוא מכין מין סוכריה ענקית בדמות תרנגולת, ועם הממתקים האלה והבלימון" הידוע הוא ממתיק לנו הילדים את שנות ילדותנו, ואני עדין זוכר איך היינו מתנפלים עליו עם חמישה גרוש, והוא כולו אושר מוזג לנו את משקה הפלא.

ואנו מקנחים בממתקים המיוחדים רק לנו, והוא בלימון" תמיד דאג לתת משקה וממתק גם לילדים שלא היה להם כסף, לא היה מצב שילד יצא מסביבתו של בלימון" ובידו לא יהיה ממתק אחד לפחות.

אז הנה לכם, איש אחד מלא בטוב וביוזמה הצליח לעשות ילדים מאושרים, כל זאת בימים שממתק אמיתי היה בלתי מושג כמעט, ואני כל כך שמח שנכדו עשה מעשה וממשיך את מורשתו הענקית, בלימון" היה אגדה אולגאית מפוארת, אנחנו הילדים של אז מודים לך איש יקר, תהייה נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים אמן ואמן כן יהי רצון".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"