טפירו – הספר המיתולוגי של גבעת אולגה

טפירו – הספר המיתולוגי של גבעת אולגה

אני אפילו לא יודע להתחיל, אבל באמת בשבועות האחרונים אני מקבל מבול של פניות ותמונות של תושבים בשכונה, אלה שגרים כעת וגם כאלה שפעם גרו, ולכולם בקשה אחת, אנא תכתוב על אבא שלי, אמא שלי, וכיוצא בזה, ניסיתי להסביר לחלקם שאני לא המספיד השכונתי, אני עושה פוסטים על אנשים שלפי הבנתי היו דמויות שעיצבו את דמותה של השכונה, מין כאלה שהיה להם ערך מוסף ייחודי.

לי ברור שכל אחד כמעט רואה את היקיר לו שווה פוסט, ואני כל כך מתבייש לסרב לתושב השכונה, זה מצער אותי, ואני הכי פונה אליכם חברים שלי, בבקשה הימנעו מבקשות דומות, אחרי הפתיחה הלא כיפית הזאת אני מסתכל במראה התורנית ומבין מיד שאני חייב לראות ספר בדחיפות, השערות קיבלו חיים משלהם והם גדלים פרא במקומות מוזרים כאילו קיבלו חיים משל עצמם, ובלי בכלל שחשבתי עולה לי דמותו של " טפירו", הספר האלמותי של השכונה.

המספרה של טפירו בשכונה קיימת להערכתי יותר מחמישים שנה, חמישים שנה ויותר שהוא מספר את האנשים בשכונה, אני יהמר שאין אדם שגדל בשכונה שלא עבר תחת המספריים של טפירו", וככה בלי כוונה זולגת לי דמעה על הלחי, המספרה של טפירו הייתה מוסד בפני עצמו, מי בכלל הגיע לטפירו רק להסתפר? הגעת לטפירו כדי להתעדכן בקורה בשכונה, מי התחתן ועם מי?, מי קנה בית ובכמה כסף, (והכי חשוב מאיפה הכסף?) וכן גם מי עשתה קרניים לבעל שלה, אבל באמת מעבר לזה טפירו היה ספר מופלא!!!!!!

מן אחד כזה שהפקדת את הראש שלך בידיים שלו וידעת שאתה תצא הרבה יותר יפה ממה שאתה נראה באמת, ובשנים שאני ניהלתי את המחלקה לנוער בשדרות, שהגיע זמני להסתפר הייתי לוקח יום חופש ומגיע ספיישל לשכונה במיוחד להסתפר אצל טפירו.

תראו רבותי טפירו היה לדעתי אחד האנשים הכי חרוצים שהכרתי בחיי, איש שעבד ללא לאות, מעבר לזאת האיש היה צנוע באופן קיצוני, אחד כזה שמה שעניין אותו זה אשתו וילדיו, גם שסבל מכאבים נוראים ברגליו וכמעט לא הצליח לעמוד על רגליו הגיע לעבודה וממשיך לספר שהוא חורק שיניים, כל זאת בזמן שהוא מטפל באשתו שחלתה.

אני לא אשכח איך היה מספר לי על אשתו, על הסבל שהיא עוברת, ורק שם בשיחות האלה היית יכול להבין אהבה מהי. ויום לא בהיר בכלל אני מקבל ידיעה על מותו

מותו של "טפירו" הוא באמת סופה של תקופה, האיש היקר הזה סימל בעיניי את כל הטוב שבשכונה, את התום ואהבת האדם, את היכולת להיות הכי טוב במה שאתה עושה, את המשפחתיות, טפירו בלכתו הותיר בור ענק של עצב בשכונה שלמה, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"