"חיוואואי" – "מר קבב" של גבעת אולגה

שנים ניסיתי להבין את פשר הסטיגמה הטיפשית הזאת על השכונה, מין כתם אוילי כזה שדבק בנו ללא יכולת ממשית להסיר אותה, והלכתי קצת לאחור, בדקתי את רמת הפשע או צריכת הסמים בשכונה, טוב תאמינו לי חברים שלי, השכונה שלנו הייתה הכי נורמטיבית שאפשר, להוציא אולי כמה חריגים.

תושבי השכונה היו אנשי עמל, שעבדו למחייתם, רמת הפשיעה בשכונה הייתה הכי מינורית, ואני חושב אולי אפילו בטוח שלכמה אנשים למעלה היה אינטרס ברור לקבע אותנו כבעיתיים, את החותם הברור להיותנו הכי נורמטייבים קיבלתי עם סיום הלימודים בחינוך מיוחד, נשלחתי לעבוד בשכונת "סלע" בנתניה, ושם קיבלתי בעיטה איומה בבטן, שם הבנתי באמת פשע מה הוא!!!

שם הבנתי שהשכונה שלנו הייתה סוג של בדיחה בנושא הפשע, ואני ככה בורח לי לאחור, ועשן מוכר מתמר לו מכיוון השכן האהוב שלי, ריח של קבב ומיני בשרים על האש (לא הבנתי איך יש לו מצב רוח לנפנף בימים אלה) ואני כאילו במין פלאש בק נזכר ב "חיוואואי".

תראו רבותי! "חיוואואי" היה מר קבב בשכונה!!!! האיש הקטן, גדול הזה הביא לשכונה שלנו את טעמו של הקבב, בתחילה החל למכור קבב בעגלה שהוא בנה, עם הזמן פתח את הקבביה המיתולוגית שלו במרכז השכונה, אל תבינו לא נכון, המקום שלו היה לא עבר את השש שבע מטר, מין כוך כזה שרק איש קטן במיוחד, יצירתי במיוחד יכול היה לעבוד במקום, קטן או לא.

המקום של "חיוואואי" הפך לאטרקציה האולטימטיבית לאוכל בשכונה, תורים ארוכים של תושבים היו מצטופפים בסבלנות מפתיעה לקבל את מנת הקבב היומית, אגב היה מדהים בעיניי לראות בפעם הראשונה בחיי אנשים דוחסים לתוך הפיתה שלהם ים של ירק, דבר שהיה זר לי לחלוטין.

ואני עדין רואה את "חיוואואי" לבוש בגופיה לבנה, מזיע כולו מהגחלים הלוחשות, והוא כמו צייר פרסקו מנצח בוירטואוזיות על ערמות הקבב שהיו על הגריל, ואני עדין רואה אותי כילד, עומד ליד הקבביה, מרייר את עצמי לדעת ומסניף את העשן המתוק, והוא חיווי ברגע של אתנחתא מופלאה, היה קולט את הילד הרעב, ובעירקית אסלית היה אומר, תעל און וואלד, ונותן לי ולעוד ילד שתיים מנה שהייתה כמו סוג של פלא בפה שלנו.

ובאמת יסלחו לי כל בעלי הקבביות בשכונה, הנחשון של הקבב הוא "חיוואואי"!!!! שום כלום לא היה קורה לולא "חיוואואי" והקבב שלו, וכולם יסכימו שעדין לא קם האחד שיכול להגיע לרמת הטעם היחודי של הקבב של "חיוואואי" הענק, "חיוואואי" הוא חלוץ!

בימים של אין כלום הצליח להביא מאכל עממי, טעים להפליא, במחיר שווה לכל נפש, עשרות שנים חלפו, אבל "חיוואואי" נשאר טבוע עמוק בלב של כולנו, איש קטן, גדול שעשה שכונה שלמה שבעה, ועכשיו הוא למעלה בשמיים, ואני כל כך בטוח שהוא מאכיל בקבב שלו את כל מלאכי שמים, והתור לא נגמר, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"