יוסף "אלעזיז" – מוכר הנפט של גבעת אולגה
מכירת רכב טרוויילית, מגיע שלב ואני שואל את הלקוח שממול, כתובת בבקשה? הלקוח עונה, שלהבית כך וכך, אני מרים את הראש, אומר, מה זאת אומרת שלהבית? אני גר בשלהי הבית כבר כמעט עשרים שנה, ואנחנו מסתכלים זה על זה, מתביישים מעט, עשרים שנה שכנים, ואני אשכרה לא יודע בכלל איך נראה האיש שגר ארבעה בתים ממני, וזה בבום מחזיר אותי לשכונה הקטנה שלנו.
אנחנו הכרנו כל כך טוב שזה באמת היה על גבול החדירה לפרטיות (את מי עניין בכלל המושג הנלעג הזה, חדירה לפרטיות) היינו כולנו משפחה אחת, כולם הכירו את כולם, סודות לא היו קיימים, לאף אחד לא היה כלום, מה שהיה חלקנו זה עם זה, שלמישהו היה כואב משהו במיוחד, הוא שוחח עם השכנה או השכן, שאמא אחת הייתה עושה מאכל מסוים שהיה טעים במיוחד, כולם באו לטעום, והשכנים המופלאים שלנו, "גרסונה", האישה הטובה הזאת, כולה פשטות, מטופלת בהרבה ילדים, דבר שממש לא הפריע לה להיות גם קצת אמא שלנו? כל כך אהבנו אותה!
שהייתי יוצא בבוקר לבסיס, הייתה רודפת אחרי ובידה קערה של מים, שופכת אחרי למזל( עובדה שחזרתי בשלום) כל כך הרבה טוב באשה אחת קטנה, שנים הרבה אחרי, אנחנו מבינים שהיא האישה הקסומה הזאת חלתה, ואיבדה את מאור עיניה, ואנחנו עושים מעשה, שני אחיי ואני, הולכים לבקר אותה בבית, ואני באמת לא יודע איך, היא מזהה אותנו מיד.
בוכה בכי של געגוע, ואני חוזר אל השכונה הקסומה שלי ונזכר דווקא ב "יוסף אטדגי" שהיה מכונה "אלעזיז" במרוקאית האהוב", האיש המיוחד הזה שעבודתו המקורית הייתה תיקון מכונות תפירה, מבין שהעניין הזה לא יביא לו פרנסה, והוא עושה מעשה, קונה סוס ועגלה, ועלייה הוא מרכיב מיכל נפט ענק (עדין אני זוכר, בצבע אדום) והופך למוכר נפט המיתולוגי של השכונה.
תחשבו איזה איש מדהים, איזה יוזמה!! ואכן יוסף אטדגי היקר הופך להיות בן בית בכל בית בשכונה, הוא יוצא עם סוסו מוקדם בבוקר ובידו פעמון נחושת גדול, הוא מצלצל בפעמון המודיע על הגעתו, צריך להבין, הנפט היה מצרך אנרגיה הכי חשוב בכל בית, פרימוסים היו מופעלים רק על ידי נפט, תנורי חימום, והנפט היה באמת מצרך חיוני.
ויוסף היה מגיע יום יום, קיץ או חורף, ממלא את הג'ריקנים, ולא פעם שהיתה מגיעה אישה ערירית, היה יוסף מטריח את עצמו ומעלה את הג'ריקן בעצמו אל הבית, ויוסף ידע בדיוק מה מצבה של כל משפחה ומה היכולת הכלכלית שלה, לא פעם נתן חינם את מנת הנפט למשפחה חינם רק שלא יישארו ללא יכולת לבשל מזון חם לילדים.
גם שנתן בחינם דאג יוסף הצדיק לעשות זאת שהוא מחייך חיוך רחב, כך שהמשפחה הנצרכת לא תרגיש מבוכה, יוסף היה מאושיות השכונה, אחד כזה שביוזמה המיוחדת שלו חימם בתים של שכונה שלמה, איש שדאג שלכולם יהיה אוכל חם על השולחן.
יוסף אלעזיז, היה סוג של צדיק, אחד שזכור בשכונה היפה שלנו כאיש של כבוד, של אהבת אדם, לא קל להיות מטופל ב אחת עשרה ילדים ולהישאר איש ישר ואהוב, יוסף הוא בשר מבשרה של השכונה, הוא ייזכר אצלנו כולנו באהבה גדולה מאוד, יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"