יוסי כהן – הוולנטינו של גבעת אולגה
עת ערב ואני מגיע לחוף של השכונה, קבוצת מצילים אחרונה עושים סידורים אחרונים לסגירת החוף, מנסים נואשות להוציא מהמים רוחצים סוררים אחרונים, שם בקצה החוף כסא חבוט, רעוע ואני עושה דרכי לכיוונו, נוחת עליו כמוצא שלל רב, יש משהו מרהיב בישיבה הסתמית הזאת ממש לפני השקיעה שמולך חוף הים.
השמש השוקעת לאיטה, מין כדור אדום כזה ענק, שוקע אט אט לתוך המים התכולים, והשמש מחליפה צבעים שמכים על המים ומפזרים ניצוצות של כחול ואדום, ואני לוקח שלוק ענק של אוויר נקי נקי, מרגיש הכי עשיר בעולם, מציל צעיר נושא על כתפו משוט מתבונן בי בסקרנות מופגנת, מחייך חיוך ענק של מצילים שיודעים כמה אטרקטייבים הם.
ואני בבום אחד חוזר ארבעים שנה ויותר לאחור, נזכר ביוסי כהן, תאמינו לי רבותי, רק אזכור שמו מעלה בי חיוך מלא נוסטלגיה, יוסי המציל היה הדון ז'ואן האולטימטיבי, עד היום עדיין אני מנסה להבין את סוד קסמו, שהרי היו גם היו חברים בשכונה שהיו יפים ואולי יפים ממנו, אבל הבחור הזה היה מגנט לנשים.
הבחורות הכי נחשבות, הכי יפות, היו נופלות שדודות לרגליו והוא אפילו לא היה מתאמץ, וואו כמה קנאה הייתה לנו, כמה לא אהבנו את כל ההילה הזאת סביבו, בעוד אנחנו טורחים לפוצץ עוד חצ'קון תורן, הוא הבחור הזה היה מסתובב ועל זרועו האחת נערת חלומות, וכנ"ל בזרועו השניה.
באמת שאני לא חושב שיוסי עשה לנו בכוונה, אבל יש כאלה שסביב הראש שלהם מסתובב בייגלה גדול והוא יוסי ברצונו או לא, היה סוג של נסיך חלומות, ויום בהיר אחד הוא מואס בחיים בארץ, וחותך להולנד.
אחרי שהות קצרה בארץ השטוחה הוא עובר לתאילנד, שם הוא פותח חוות דגים משגשגת, אני באמת לא מבין איך ומה אבל נסיך הנסיכים הזה סובל ממחלת לב לא ברורה והוא מת בנכר.
מותו של יוסי הוא מותה של תקופה, יוסי היפה היה הפנים היפות של השכונה, אחד שהביא ניחוח של כוכבים לחוף הקטן והיפה שלנו, יוסי הלך ואיתו לקח חלומות של כולנו, יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"