"בוקו" – הסנדלר האגדי של גבעת אולגה
העולם כמרקחה, קורונה משתוללת, אף אחד באמת לא יודע איך מתמודדים עם התופעה המוזרה והמפחידה הזו, אנשים מתפוצצים בטהרן, ופרסים עצבנים במיוחד מבטיחים לנו נקמה קשה, ואני מחליט לעשות את עצמי חירש אילם, לא שומע כלום, לא מבין כלום, מן נסיון פטטי כזה להישאר שפוי בממלכת הטירוף העולמית.
בחוץ מין מזג אוויר חורפי מעניין, שמש חמימה משהו מכה בנו קלות, מחממת, לא מחממת את גופנו הקר, ואני עושה את הכי טוב שאני מכיר, בורח לי בכיף אל העבר הקסום, לאלה שלא מכירים, זה בוקו', הסנדלר (מצולם פה עם אשתו היקרה) תראו רבותי בוקו היה באולגה של אז סוג של מותג!
הבולגרי החביב הזה היה מר נעליים, אתם חייבים להבין, קניית נעלים היה אירוע לא פשוט, הנעלים היו יקרים בטרוף, כסף לא היה, מה שנותר הוא לתקן את הקיים, ובוקו היה סוג של אומן, אחד כזה שתיקן נעלים שכבר מזמן איבדו כל צלם של נעליים ראויות.
אני זוכר את עצמי כילד, יושב בצד, מסתכל על הפנומן הזה עושה קסמים בתוך נעל בלוייה, ערמה של מסמרים קטנים קטנים בתוך פיו, ואני תופס עצמי נכנס לחרדה אמיתית שהוא לא יבלע חלילה את אחד המסמרים או יותר וייחנק ממש מולי, והוא הבוקו הזה היה שולף אותם אחד אחד, בלי בכלל למצמץ ותוקע אותם במקצועיות אומנותית ישר לתוך הנעל.
בוקו הסנדלר היה איש ענק, מן איש טוב כזה שראה בעבודתו לא רק מקור פרנסה אלא גם סוג של חזון לעזרה לתושבים, ואני עדין זוכר בערגה של ילדים את הריח הטוב הזה של משחת נעליים מעורבבת עם דבק סנדלרים, את הלקוחות שהיו זורמים בהמוניהם לבוקו האציל שיציל להם עוד נעל אבודה.
בוקו, בולגרי גאה שגידל ילד לתפארת (ניצ'קו הגדול) מן ילד שהלך בדרכו של האב, ועשה את מה שהם המשפחה המופלאה הזאת ידעה לעשות הכי טוב, לעשות אנשים למאושרים, בוקו הוא חלק חשוב בפאזל הזה שנקרא גבעת אולגה, הוא בוקו אהובנו היה מותג אולגאי מרתק, יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"