מאיר כדורי – החנווני מגבעת אולגה שתרם ברוחב לב למען שכניו

יום ג' בשבוע, באמת יום הכי מיותר בעולם, מן יום מעצבן כזה, בחוץ יום חורפי נעים במיוחד, החזאים אומרים שיש לצפות לסוף שבוע די סוער, טיול סתמי של בוקר ואני תופס לי איזה גזע עץ עתיק שניתק מאימו, יושב ומתבונן כמעט בכלום, מן ישיבה כייפית כזו שלא מכריחה אותך לחשיבה מעמיקה במיוחד.

בדואי נודד ואיתו עדר כבשים עובר בסך מחייך לי חיוך של מוביל עדרים, שיניים צחורות מפתיעות ביופיים, והוא משמיע קולות שרק הוא והכבשים מבינים, מין דוקטור דולידל כזה שמדבר כבשית, כבשה אחד מורדת במיוחד עושה קולות של עצמאות ומתחילה במיאוץ לשום כלום, והוא הבדואי היפה הזה באדישות מפתיעה משמיעה את אחד הקולות המוזרים שלו והכל חוזר למסלולו.

לא יודע אפילו למה, אני נזכר דווקא ב"מאיר כדורי", האבא של החבר היקר שלי מפעם, גדעון כדורי, תראו לכדורי היה מן מיני מרקט כזה ממש במרכז המסחרי ליד סימו ודובי של עכשיו. המקום הקסום והקטן הזה לכאורה היה הדבר הכי קרוב למרכז מסחרי סואן, היו בו חייט, מוכר עופות, כמובן את הקפה המיתולוגי של בולגרו, וכן היה שם את המקום של כדורי.

מן מקום כזה שיכולת למצוא בו את הכל, מצרכי מזון בסיסיים ועוד, הדבר המופלא במקום הזה היה המחירים, לא יודע איך, אבל כדורי מכר את המוצרים שלו במחירים שהם על גבול המצחיקים, המקום שלו משך קונים מכל השכונות אפילו הרחוקות והם הקונים הבינו שהאיש הקסום הזה הוא לא בדיוק החנווני המצוי, הוא הופך את המקום שלו ללא פחות מבית תמחוי.

אני יודע בוודאות שכדורי היה נותן מצרכים ללא תשלום כלל למשפחות נצרכות, שאת כל זאת עושה הוא מבחינת מתן בסתר, כנראה שבשלב כל שהוא מחליט כדורי למסד את הנתינה האין סופית שלו לתושבים והוא הופך את המקום מצרכנייה לבית תמחוי אמיתי, מן מקום כזה שהיו מגיעים אליו משפחות רבות והיו יכולים לצאת משם עם בגדים ונעלים.

צריך להבין, זו תקופה ממש לא פשוטה, והקמת מקום כזה היה מבחינת חבל הצלה אמיתי למשפחות רבות שלא היו יכולים להרשות לעצמם קניית ביגוד או דברי מאכל שוטפים, כדורי היה ללא ספק סוג של צדיק נסתר, אחד כזה שגם שקיבל את יקיר העיר חדרה ונשאר צנוע.

כדורי מוכיח במעשיו את הייחודיות של השכונה המופלאה שלנו, את הערבות ההדדית שהייתה, מעניין שאני כותב על האיש המיוחד הזה כל כך מאוחר, אבל כדורי הוא כמו הסוכריה המיוחדת הזו שהייתה לנו כילדים, מן סוכריה כזאת שהיינו אומרים, את זו נשמור לסוף.

כדורי היקר הוא חלק מגופה של השכונה הקסומה שלנו, ואנחנו יקירי לא שכחנו, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"