המאפיה של איציק עטון בגבעת אולגה – אווירה של פעם, ושפע של היום
אתה יודע אמר לי חבר, מדברים הרבה על שיח מכוער, על שסע בעם, ואפילו על מלחמת אחים, וממשיך ואומר החבר אני לא פוחד, אני לא פוחד בגלל שאני מכיר את העם שלי, בזמן אמת, שנצטרך זה את זה, כולנו נהיה מאוחדים!!! ואני חושב קצת על מה שאמר החבר הטוב שלי, וואלה אתה טועה אחי.
הביחד הזה שלנו כעם, זה לא איזה דבר מולד אני אומר, זה הביחד הזה נלמד ונרכש בעשרות שנים של התמודדות עם על עצם קיומנו, משהו שנבנה בדם ילדנו וחברנו, ואם נמשיך כך לבלוע זה את זה, לשנוא כל דבר שהוא לא אני אז הביחד הזה יכורסם, הביחד הזה ימוסס ויהפוך לקיטוב שאי אפשר יהיה לאחד.
המחשבה האווילית, שאין מה לדאוג אנחנו ממילא מאוחדים היא פיקציה הרסנית, כך או כך אני משוטט לי בין החנויות בשכונה מחפש משהו מעניין לקנות (מיותר לציין שאני עקרונית עושה את הקניות שלי רק בשכונה) ריח לחם טרי מוביל אותי למאפייה של איציק עטון, תראו איציק הצליח לפצח את הרגלי הצריכה של הלקוח הפוטנציאלי האולגאי.
איציק הבין שהאנשים בשכונה מבינים הכי הרבה באוכל, ואכן הוא פותח מאפיה ועושה קסם! הוא מצליח להביא את האמא האולגאית שהייתה רגילה לאפות כל דבר כמעט לוותר על הטרחה שבאפייה ולקנות מן המוכן, ואכן אין כייף גדול יותר מאשר להגיע ביימי שישי למאפיית הקסם של איציק.
הריחות משתוללות ברדיוס של מאות מטרים, והתושבים מגיעים בהמוניהם, הלחמים המיוחדים, העוגות המזמינות כל כך כל אלה גורמים לכך שאתה קונה מכל הבא ליד, איציק עשה הרבה תושבים שמחים, הוא הצליח להביא לנו מאפייה מטריפה בניחוח של חוץ לארץ, הכל כל כך נקי, כל כך טעים, ומזמין, תודה לך איציק יקירי שהבאת לנו את כל הטוב הזה לשכונה הטובה שלנו".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"