אליהו – הסבא המושלם מגבעת אולגה

יום שלישי בשבוע מן יום מיותר כזה, בחוץ חם מהרגיל, הפקקים הארורים הכניסו מדינה שלמה למין כעס מתמשך, ואם תוסיפו לכך את המצב בדרום אז הרי לכם יום די בעייתי, ואני תמיד אומר, חושב שבכל דבר תעשה מאמץ למצוא משהו שיעשה אותך מאושר, משהו שjיתן מין ערך מוסף לחיים שלך.

ועכשיו אני עושה דבר שבאמת אף פעם לא באמת עשיתי, אני מספר סיפור על אדם שממש לא גדל או גר בשכונה, אבל שוב יש דברים שאתה שומע אותם והם הם שעושים אותך מאושר לרגע, הזוג המופלא הזה, אליהו זיכרונו לברכה ומזל רעייתו שתזכה לחיים ארוכים הם הדוגמה האולטימטיבית לתפקוד של סבא וסבתא.

אולי אני כותב את זה כאחד שהוא סבא בעצמו, כך או כך יושב מולי הנכד המדהים של אליהו ז"ל, והוא ככה בשיחה אפילו לא מחייבת מספר לי על כך שהיום יום האזכרה של סבו האהוב, אני בכלל לא בטוח שהוא התכוון לספר לי כל כך הרבה, אבל פתח אליהב במונולוג נוגע ללב עד דמעות על סבא אחד (כמובן ביחד עם הסבתא מזל) שלקח על עצמו לטפל בשלושה ילדים קטנים בזמן שההורים היו עסוקים בהבאת פרנסה הביתה.

ואתה מקשיב לנכד היפה הזה שמספר באהבה אין קץ על הגעגוע לסבא היקר הזה שטיפל בו ברגישות יוצאת דופן, על החוויות המשותפות שלהן ביחד, דברים שהולכים איתו שנים אחרי מותו, והוא כואב את לכתו. כואב את החלל שהותיר בליבו כמו בור פעור שמסרב להתרפא.

ואני מסתכל על הילד הטוב הזה שהגעגועים מלוים אותו כמו צל ואני אומר לו, אין בעיה לכאוב, אבל קח את הכאב הזה למקומות האלה שהוא הסבא שלך הוביל אותך, לאהבת הזולת, לחמלה, ופעם שגם אתה תהיה סבא קח את האיש המופלא הזה כמודל לחיים וזה יהיה שכרו, תהיה נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים אמן ואמן כן יהי רצון".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"