מזל ברדה – אשת ה"קבב", האימהית מגבעת אולגה

שנים אני מנסה להבין את סוד הקסם הזה של האוכל של האימהות שלנו, מה בדיוק הסיפור הזה? למה לכל הרוחות האוכל של אמא שלי פשוט טעים יותר? אמר מישהו, זה עניין של הרגל, ואני אומר שטויות, הרגל רע לא הופך לטוב במשך עשרות בשנים, יש משהו ביד הזו שמתבלת, משהו בתנועה הסיבובית הזו של זריקת התבלין שמתחבר מיידית לסיר המבעבע.

ועכשיו שאלת השאלות, אמא איך אני עושה את סיר הקציצות הזה? תשובה, אתה יודע יא איבני, אתה לוקח קצת מזה, כמה מזה אני שואל? נו אתה יודע, ככה עם היד, כן אמא אבל כמה?!!!!!! מה אתה לא מבין? ככה עם היד, כמה שנכנס! טוב כאן אני כבר נכנע, מבין שזה לא עניין של כמויות, לא עניין של ידע כזה או אחר, זה פשוט נמצא שם, בתוך הנשמה הטהורה של האמא שלנו, עושים ארוחה מכלום ושום דבר.

וככה שאני מדבר על אוכל עולה לי דמותה של מזל ברדה! תראו חברים, שאני כותב על דמות אני תמיד מחפש את הדמויות הצבעוניות האלה, ומזל היא הכי כזאת, שמדברים על תרבות הקבב האולגאי אז למזל יש קאושן על התחום.

כבר בתור ילדה היא מתחברת ללאה", כן זו לאה המיתולוגית שהפכה את הקבב בשכונה למותג ארצי, מזל עושה את הכי נכון שאפשר, היא לומדת את רזי המקצוע מהכי טובה והופכת למותג של עשיית קבב בעצמה, שלאה הולכת לעולם שכולו טוב היא עוברת לליגה של הגדולים ומתחילה לעבוד את דובי וסימו.

כך או כך מזל שלנו עוברת תחום ומתחילה לעבוד בבית ספר "נעורים", בית ספר פנימייתי המאגד בתוכו ילדים שעברו דברים לא פשוטים בחייהם ושם מזל מצליחה להביא את היכולות הסוציאליות שלה לידי ביטוי.

היא מאמצת ארבעה ילדים והופכת להיות הדמות הכי משמעותית בחייהם, מזל היא דמות מיוחדת כל כך, אהבתה לשכונה ולתושבים הפכו כבר מזמן לשם דבר, ואני חוזר הכי לאחור, רואה עדין את הילדה הקטנה הזאת מגלגלת שיפודים בין ידיה הקטנות, הופכת שיפוד פשוט למעדן של עשירים, מזל הקטנה באהבתה לריחות של פעם הפכה שכונה אחת לשבעה יותר, ולגעגועים של תום נעורים".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"