פגישה נוספת עם חבורת הים מגבעת אולגה – תמיד מרגשת

רוח קרירה מבשרת את בו הסתיו, ואנחנו המכורים לחוף של השכונה מתעלמים בהפגנתיות מצינת המים המכריזה שהסתיו כבר כאן, גם המצילים המופלאים של החוף מחביאים פיהוק אחרון רואים את סוף העונה בפתח, שחף אחד סורר סורק את החוף בתקווה לדוג איזה דג אומלל לארוחת צהרים מאוחרת.

ואנחנו בדרכנו לטיול השבועי לכיוון חוף החמישים המפואר ואני תופס את עצמי מתרגש כנער לקראת ההגעה לחוף כאילו זו לי הפעם הראשונה, אולי זה הסלעים המחודדים, המפרצונים הקטנים האלה ואולי זה סתם זיכרונות של ילדות שמציפים אותי מחדש.

וכך בדרכי אני יודע שאפגוש את החבורה המופלאה הזאת, אתם יודעים – רוני השקאל, שאול, אחי הקטן, יוסי, אורי, דני, זוהר, נתי, וכן גם יגאל ג'רבי שלא מפספס שום הזדמנות לבלות עם החבורה מהיסודי, מן חבורה כזאת שגדלה ביחד מגיל הגן.

והם הקבוצה הזאת מוכיחה בדיוק איך צריכה להתנהל חברות, קבוצת ילדים שעברה את הטירונות של השכונה, חבורה של מופלאים שדבקה זה בזה מתוך הכרה ברורה שהחברות הזו חזקה מכל, אלה שעברו שמחות וים של צחוק עד להתפקע, וכן אלה שחוו שכול ביחד ומחו דמעה חמה זה מזה, אלה שלא התביישו לבכות על כתפו של חבר מתוך הכרה שכך זה הכי טבעי להם

והם אלה שמוכיחים יום יום מה היא כוחה של השכונה, זו שלימדה אותם להיות ביחד בימים שהיה הכי קשה, אלה שתמכו זה בזה בימים של סגריר, ואני מביט בהם על הילדים, גברים האלה ואני כל כך גאה בהם, גאה על היותם אולגאים כל כך גאים.

בעלי משפחות שמעבירים את מערכת הערכים שלהם הלאה, ואני יכול להישבע שבסוף היום ראיתי את השחף ההוא מבצע טיסת כבוד אחרונה מעל החבורה היפה הזאת, כאילו אומר, כן גם אני מעריץ אותכם חברים, נתראה בעונה הבאה!"

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"