אסתר עובד מגבעת אולגה – סמל לאימהות נדירה

אני רוצה לספר לכם סיפור, סיפור על אישה אחת, אתם יודעים כזו שלא תקראו עליה בעיתון, לא תשמעו עליה סיפורי גבורה, אסתר עובד הייתה אישה קשת יום שגידלה ילדים, בזמנים שהיו לא פשוטים כלל, אבל עוד נחזור לאישה המופלאה הזאת.

יום רביעי בשבוע, כבר מריחים את סוף השבוע המופלא המגיח מהפינה הטובה, ואני חושב על הימים האלה ימי סוף הקיץ, יש משהו מופלא בערבים האלה ההופכים קרירים משהו, ריח הלימונים הגדלים, מצהיבים אט אט, ורק סמטאות השכונה נותרו מיותמים, שכונת אלי כהן המתפוררת לנגד עיננו, מעבירה בנו אימה מהפחד שאיזה בניין עתיק יומין יקרוס לנו ממש מול עיננו המשתאות. ואני חושב שוב על אסתר עובד, על האישה הזאת שמסמלת בעיניי את כל הטוב שבאדם.

תראו חברים, שנים סיפרו לנו על אלה שהקימו את המדינה, על הנשים האמיצות האלה שייבשו ביצות, אלה שחפרו בורות מים והפכו את הארץ הזו למה שהיא, ואני לא מזלזל חלילה, אבל הגיע הזמן לספר על החלוצות האמיתיות של המדינה שבדרך, אלה שהגיעו לשכונה חסרת כל, אלה שעשו מהלימון לימונדה, ותחשבו על אסתר עובד.

אחת שלא יללה על חוסר, שלא קיטרה על שתו לי ואכלו לי, אחת שהבינה שהיא ורק היא צריכה לעשות מעשה, ואכן היא מפשילה שרוולים ועובדת עד כלות, מקימה משפחה עם הבעל הטוב שלה והופכת לסופר אמא, כן זו האישה הטובה הזאת היא החלוצה האמיתית, היא זו שלא מחכה לתרועות החצוצרות ולקולות התופים.

היא מכינה אוכל מכלום ושום דבר, שאין היא חוסכת מהפה שלה ומאכילה את משפחתה, וכן מהאין היא נותנת מעשר לאלה שאין כלל, אישה שמבינה את ההזדמנות שניתנה לה להקים משפחה בארץ ישראל, אסתר היא כל כך אולגאית, אישה שעשויה מהחומרים האלה שבונים מלאכים, כולה טוב מוחלט.

היא נודעת בהכנסת האורחים המיוחדת שלה, באהבת האדם הטבועה בה בנפשה הגדולה מהחיים, וכן היא הופכת לאמא וסבתא מופלאה במיוחד, יש משהו כל כך עצוב בזה שהאישה הזאת שעשתה מסע כל כך מיוחד של חירוף נפש הלכה כל כך מהר, יש משהו שהוא בלתי נתפס בחוסר ההבנה את השיקולים של היושב במרומים לקחת דווקא את האישה האהובה הזאת מבלי לתת לה באמת להנות מפרי עמלה.

הייתי רוצה שבבתי הספר ילמדו על האימהות האלה שלנו, על המון אסתר כאלה שהקימו שושלות של משפחות מהודרות מכלום, אלה שנלחמו בחיים כדי לשרוד ולעבור עוד יום של מצוקה, אלה שתפרו גרב קרוע, אלה שנתנו לנו חיים במקום שהיה הכי עצוב.

אסתר היא חלוצה, היא מלח הארץ! ואני כל כך מעריץ את הנשים האמיצות האלה, את אסתר שעשתה משפחה מאושרת, ועכשיו היא שם למעלה מחובקת על ידי מלאכים שמבקשים ממנה לנוח, לשים ראש ולהביט למטה בגאווה, תראי אסתר, אל תעצבי, תראי איזה משפחה הקמת?! יהי זכרה ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"