יהודה אזולאי מגבעת אולגה – השוטר שבחר בדרך החינוך
לא יודע בדיוק מה היה דחוף לי כל כך להתעורר כה מוקדם בבוקר של יום שישי המופלא הזה, אולי זה היה הצרצר ההוא שהחליט לחנות דוקא מתחת לאדן חלוני או דוקא זה שוב טיטו החתול הפסיכופט שלי שכנראה שוב חלם חלום רע וקפץ עלי כאילו הכישו נחש רע במיוחד, כך או כך אני מבין את הסיטואציה ומנצל אותה עד תום.
אני שם עלי משהו מהיר, קפה שחור חזק חזק ביד ואני כבר בדרכי לנסיעת סתם לכיוון צפון, מדליק את הרדיו ופוליקר בקולו החרוך משהו צובט לי את חדרי ליבי ואני פותח חלון ונותן לרוח הקרה לטפוח על פניי ורגע אחד בלבד אני המאושר באדם, אושר תמיד הביא אותי לחשוב על אנשים מיוחדים, אני חושב שהינו בגיל עשר לערך, מוטקה, "זוזו", ואולי גם קאלה, אני באמת לא בטוח.
רעב של אחר צהרים אחד ואנחנו במכולת של ההוא במרכז, סוחבים מהמכולת שוקו ולחמנייה ומנסים לצאת, כמובן שמיד נתפסים, והמכולניק החדש מחליט להזמין משטרה.
האמת המשטרה לא כל כך הפחידה אותנו, יותר פחדנו מהתגובה הקשה בבית, ואל המקום מגיע השוטר יהודה אברג'יל חיוך רחב על פניו הוא מקשיב למכולניק ומיד מבין את הסיטואציה, הוא מחבק אותו קלות ולעיננו המשתאות שולף שטר מסוים, נותן לאיש של המכולת וסוגר את העניין.
תראו רבותי, יש דברים בחיים שילד לא שוכח, והוא לוקח אותנו הצידה ובקולו הרך אמר רק משפט אחד, ילדים שלי (נשבע לכם שכך אמר) רק מתי שאתם רעבים תבואו אלי, הכל בסדר, תלכו הביתה.
ואני רוצה לספר לכם סיפור באמת נהדר על איש אחד שעלה ממרוקו בגיל עשרים ושלוש לערך, עבד באגד והחליט להיות שוטר, אני באמת לא מבין למה קיבל יהודה החלטה מוזרה כזו.
הרי יהודה היה כל כך אחר, האיש המופלא הזה היה עשוי מלב אחד גדול גדול, מן שוטר שראה בעבודה שלו סוג של שליחות, לעיתים היינו אנחנו הנערים צוחקים," וואלה איזה מן שוטר זה? אף פעם לא עוצר אותך, אף פעם לא נותן דוח או משהו דומה!
אבל אט אט הבנו שאולי אולי הוא השוטר המיוחד הזה היה לנו לקרש הצלה, בשקט בשקט הוא יכול היה לפתוח תיקים על ימין ועל שמאל, אבל יהודה בחר בדרך אחרת, הוא ידע שפתיחת תיק יכולה להרוס לילד צעיר את עתידו, קראנו לו השוטר אזולאי! אבל השוטר אזולאי הזה היה כל כך אדם, כל כך סוג של אבא.
ובערבים היה יהודה השוטר מגיע לבית הכנסת, שם בתוך קירות הקדושה היה משתחרר ממנו כל הטוב שבתוך ליבו הפיוטי, והוא היה מסלסל בקולו המופלא, ושם למעלה במרום היו המלאכים מחכים לשמוע קול של מלאך אנושי שכל בקשתו לעשות טוב עם הסובבים אותו, ואני מנסה לחשוב הכי על יהודה המקסים, איזה אומץ צריך היה השוטר הטוב הזה להיות אחר.
לי אין ספק שהוא ספג עלבונות גם בתוך המוסד הזה המשטרתי,, אני כל כל משוכנע שדרכו הייתה זרה לרבים ממפקדיו אבל יהודה שלנו הלך עם האמת שלו עד הסוף, הוא הוכיח כמה מיוחד היה, ואם לומר את האמת, בשורה התחתונה את מי אנחנו זוכרים ומוקירים? את זה שהיה הכי אדם!
יהודה שלנו הלך בדרך כל בשר, הותיר ארבעה בנים וילדה כואבת אחת, יהודה אהובנו, אנחנו בשכונה לא שכחנו, אנחנו זוכרים אותך אהוב, ואתה הכי אולגאי בעולם! נוח בשלום על מישכבך נסיך!"
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"