האיש מגבעת אולגה שבחר "בדרך הקלה" ונותר רק עם סיגריה בודדה
שנים לא ראיתי אותו, מן דמות מיתית כזו שנעלמה, וככה בלי בכלל שהתכוונתי ראיתי אותו יושב בבית קפה זנוח, שותה קפה שחור ומביט אל הכלום, זה ההוא שהיה לנו הילדים " אימת השכונה.
אני חושב שהוא היה כמה שנים גדול ממני, איש כזה שהטיל מורא על השכונה כולה, ואני מביט על האיש הקשיש הזה זה שעל דמותו ציירנו חלומות של מאפיה ניו – יורקית, ואני ככה עדין מגלה רספקט ילדותי, שלום חלוש שלי, והוא מרים מבט, כן כזה שיש רק לאלה שיודעים מה משמעות מבט מקפיא, והוא אומר, אולי פוקד, שב איתי, זה בסדר.
האמת הוא אומר במפתיע, ידעתי שתגיע אלי מתי שהוא, והוא מרים יד מסמן למלצר להביא עוד קפה אחד, כל כך הוליוודי, ממש כמו שכתוב בסרט גנסטרים זול, מה קורה איתך אני שואל, לאן נעלמת? אני בכלל הייתי בטוח שאתה כבר מזמן לא, והוא מחייך את אחד החיוכים המוכרים כל כך.
כן אני יודע, כך או כך מסתבר שהאיש הזה שלנו עלה ליגה, עשה את המכה מעבר לים ושם גם ישב שנים הרבה, ואני מנסה לשחזר את האיש הזה, האם הוא אי פעם הביא את אופיו העברייני לשכונה? האם אי פעם פגע באחד התושבים בצורה אלימה במיוחד והתשובה היא ממש לא, הוא פשוט לא היה צריך! עצם הנוכחות שלו הספיקה.
גם השוטרים שהיו מגיעים לעצור אותו או לתשאל אותו היו מתנהגים אליו אחרת, מבקשים יפה, מסבירים שזו עבודתם ואין להם ברירה, והוא מביט בי תוך שהוא לוקח עוד שחטה חזקה במיוחד מהמלברו האדום, "אתה יודע, יכולתי להיות אחר! יכולתי להיות מישהו! היום אני יודע שהיתי מסוגל! שם בכלא הקפוא למדתי, פעם ראשונה שבאמת למדתי, ואתה יודע רפי גיליתי שיש לי יכולת, כזו שיכולה הייתה להוביל אותי למקומות אחרים".
והוא כאילו מדבר אל עצמו, ואולי אל גורלו, זה הכוח הזה, זה שכרון הכוח המשקר! אין כאן שום כוח! יש פה עליבות של פחדנים, זה אני שלא העזתי לעשות את הדבר הנכון! בחרתי בדרך הקלה! והוא מביט ישר לתוך עיניי שאומר את המשפט הבא, רפי זו לא דרך קלה, זו דרך רעה!!!!!!
תראה אותי אחי, אני לבד, גלמוד ללא משפחה, בטח לא חברים, אתה יודע כולם כמעט נעלמו בדרך כזו או אחרת! ואם הסיפור הזה יגיע אפילו לילד אחד אז אני את שלי עשיתי! והוא חוזר להביט באופק הנעלם, מוצץ שוב מהסגריה הזו שהפכה אולי להיות חברתו היחידה!"
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"