בנימין צימרינג מגבעת אולגה – האיש ששם חותם בשכונה!

אני חושב שזה היה ביום ג' האחרון, רק שהתעוררתי עלה באפי ריח של משהו שלא הצלחתי לזהות את טעמו או ריחו, רק שירדתי למטבח אורו עיניי, כן אני יודע שבכל בית היום יש במטבח טוסטר מפונפן עם אפשריות להכנת מגוון ענק של טוסטים בטעמים שלא ידענו בכלל על קיומן.

ואני רק רציתי לקחת לי פרוסת לחם אחת, להדליק את הגז ולתת לאש לעשות את עבודתה, טוסט של פעם, רק שהלחם כבר חרוך וקצת שחור מפיח אתה לוקח חבילת מרגרינה, (לא חמאה) ועל הלחם שם ערמה לא מבוטלת של מרגרינה שמתמוססת מידית בחום הלחם, ממש ליד אתה מקנח בכוס תה מתוק מתוק,, ותגידו לי אתם, מי בכלל צריך טוסטר של הביוקר???

והלחם הקלוי הזה מחזיר אותי באחת אל אחד הדמויות הכי מרתקות בנוף השכונה האולגאית – "בנימין צימרינג". תראו אם אתה רוצה לחפש את האולגאי האולטימטיבי אין לך לחפש יותר מידי, די לך שתשמע את סיפורו של בנימין.

בנימין עולה לארץ בהיותו נער, את חייו הוא קובע בשכונה ומתחיל לעבוד כפועל בניין, (כן פעם היו פועלי בניין יהודים) בתמונות שהגיעו אלי רואים איך בנימין ממש בונה את השכונה מהיסוד, עם השנים ואולי בגלל הגיל הוא פותח חנות לצורכי כתיבה ממש מול אולמי השומרון של פעם, והחנות הקטנה הזו הופכת למוסד אולגאי.

אין ילד שלא עבר את "צימרינג", האיש היקר הזה שהחיוך לא מש מפניו היה כל כך אנושי, משיחות שקיימתי עם חברים שהכירו את האיש מעידים על אדם שידע לזהות מצוקה של לקוחות, ולא פעם היה משלים את ציוד בית הספר למשפחות נזקקות, צימרינג האולגאי המקורי אהב את תושבי השכונה, ואנשי השכונה שמזהים בקלות זיוף מהו, ידעו להוקיר את האיש הזה שפתח לכל כך הרבה ילדים את הדלת לתרבות שמעבר.

אבל צימרינג וילדיו, צביקה ואליעזר עושים את הבלתי אפשרי כמעט והם פותחים ממש ליד מוסך לתיקון וספות ומכירתם. עכשיו תחשבו על שכונה אחת בשנות השישים, שכונה שראתה רכב אחת ליום במקרה הטוב והם המשפחה המיוחדת הזו פותחת עסק כזה דוקא בשכונה הענייה הזו לכאורה, ואני כל כך מתפעם מהיוזמה הפורדית הזו, הם האנשים האלה היו בשבילי חלוצים, פורצי דרך, כאלה אנשים שראו הרבה קדימה.

ואתה לא יכול שלא לחשוב שהחינוך המיוחד של בנימין, ההשראה הזו שקבעה שאם לפתוח אז רק בשכונה! מן גאוות יחידה כזו שמרגשת אותי כל כך. בנימין צימרינג הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, ואנחנו בנימין יקירי לא שכחנו! אנחנו זוכרים אותך אהוב, אתה חייב להיכנס להיכל התהילה של שכונת גבעת אולגה, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"