"פואד" מגבעת אולגה – האיש הצבעוני שהלך עם האמת שלו , ולא תמיד הבנו את האומץ שבו

בוקר של יום שישי, איזה יופי של יום, בחוץ החום עדין בושש להגיע, אולי גם לו נמאס מהלחות הנוראה, מוזיקה נהדרת של בוקר באוויר, כוס קפה כל כך חזק של בוקר ואני על גג העולם

מתעלם במפגיע מכל רעשי רקע כאלה ואחרים שיכולים לגנוב לי את הרגע, טוטו החתול הפסיכופט שלי מביט בי במן מבט של, חכה חכה אני תכף מקבל את הקריזה היומית! אבל אפילו הוא לא מצליח להוריד ולו במעט מיום השישי הטוב הזה. אני מניח את הראש לאחור, חיוך די טיפשי מרוח לי על הפנים, נזכר במפגש שהיה לי השבוע עם אחד מהאנשים האלה שעשו לנו את החיים לכל כך צבעוניים

תראו חברים אהובים שלי, יש אנשים שעליהם גדלת שרק שנים הרבה אחרי אתה מבין את משמעות הנוכחות שלהם בחיים שלך, "פואד", בעצם רבים יגידו, מה רפי, מה בדיוק אתה רוצה מהאיש הזה ? ואני זה שרדף אחרי פואד במשך כמעט שנתיים שיואיל להרשות לי לכתוב עליו כמה מילים של אהבה, והוא מסרב בעקשנות של אנשים שלא מבינים מה בדיוק אני נפלתי עליהם, ואני כל כך מאושר שהוא פואד נאות לאשר לי לכתוב.

אולי בעצם אני כותב על פואד בגללי, אולי שאני נזכר בפואד אני רואה כמה הייתי רוצה לקבל ממנו את התכונות האלה שעשו אותו לכל כך מיוחד בעיניי, כן פואד בעיניי הוא התגלמות האדם שהגשים את עצמו, ואני חוזר שנים בזמן, רואה אותנו ילדים, מצטופפים סביבו, והוא לבוש שחור, שערו החלק משוח לאחור, כולו אומר כוכבות

מתעלם מהאנשים המגחחים סביבו, והוא פואד בהחלטה של החיים הכי היה רוצה להיות דומה ל"אלביס" ופואד הולך עם החלום הזה עד הסוף, הוא מתלבש כמוהו, ובכל הזדמנות שרק ניתנה לו הוא עומד מול קבוצת נערים שמתעלפים מצחוק ושר את עצמו עד הסוף, ואנחנו נערים פוחזים שרק מחפשים עוד סיבה לעשות אותו ללעג (ועכשיו אני כל כך מתבייש) ופואד מתעלם באומץ בלתי מוסבר מהרעשים מסביב, והוא שר ועיניו עצומות וראית איך פואד נכנס לדמות ההיא שהייתה לו לחלום, שט לעבר הפנטזיה שלו בשלמות של גאונים, ושנים אחרי הבנתי!!!!!!

הבנתי כמה האיש הזה היה מיוחד, כמה הייתי צריך אני ללמוד ממנו, ללמוד אומץ מה הוא, ללמוד ללכת עם החלום שלך עד הסוף בלי לחשוב כל הזמן מה יגידו, פואד בשבילי הוא כל מה שאני לא!!! יש באיש הזה תכונה כל כך מיוחדת בעיניי, נפש של אומן צבעוני מלא בחלומות שאיתם הוא הלך עד השמיים,
ותראו אותו היום, איש בן שבעים ושלוש לערך מתלבש כמו נער מתבגר, כולו אושר של חולמים, מתעלם באומץ בלתי מוסבר מגילו המופלג, וממשיך בדרך המופלאה הזו שהוליכה אותו עד הלום

כן יגידו רבים, הוא פואד לא בדיוק חי את המציאות, לא בדיוק מחובר לקרקע, ואני רוצה לשאול כל אחד מאיתנו, תסתכלו ביושר בתוך הקשקע של עצמכם, האם לא הייתם כולכם רוצים להיות פואד? אפילו למספר ימים בודדים, ללכת עם עצמך באמת, לחלום את המטורפות שלך ולהגשים אות

אני רק יודע שאני הייתי כל כך רוצה להיות פואד המופלא, פואד שהוכיח לכל מי שרק רצה שיש אנשים שהם גדולים מהחיים, מן פרח בר כזה שגדל בשכונה שחשבה שהוא אדם שקל לבוז לו, והוא בגדולתו הזיז אותנו מנפשו כמו זבוב טורדני והמשיך בדרך הזו שהתווה לעצמו, דרך החלומות של פואד האולגאי! ואני הכי גאה שהאיש מלא הצבע הזה גדל בשכונה שלי, סחטיין פואד!

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"