זכריה מגילה מגבעת אולגה – החנווני הצדיק, שהאכיל את ילדי השכונה

לא יודע להגיד, אולי זה הניתוח הזה שקצת הלחיץ אותי, הרדמה מלאה וכאלה, וככה חשבתי לעצמי שהכי כדאי שאלך למחוזות ילדותי, ונקבל מעט כוח מאלה שנתנו לנו כל כך הרבה בימים יותר קשים וכך או כך אני מוצא עצמי יושב בתוך הרכב, צומת אלי כהן בואך אולגה ד'.

מימין לי, הכביש ההוא שהוביל לתוך המטווחים, מגדלים מפוארים תפסו את מקומם, מוזיקה של סוף ערב עושה לי נעים באוזן, ואני נותן לשיר הישן הזה לסחוף אותי הכי רחוק לתוך נבכי נשמתי המפוחדת מעט.

בלי בכלל שנתתי דעתי הבנתי שאני חונה ממש בפתחו של המכולת המיתולוגית של זכריה, ועכשיו תחשבו על איש אחד, זה שהביא לא מעט ילדים לעולם, מחפש דרך להביא פרנסה הביתה, מאלתר עגלת תינוק מהסוג של הענק שפעם היה נהוג, בתוך העגלה המוזרה הזו הוא זכריה מכניס כל מה שרק אפשר, ממתקים, דברי מזון בסיסיים, וכך הוא גורר את העגלה הכבדה הזו בסמטאות השכונה, צועק את מרכולתו לאוויר העולם, אולי בתקווה נואשת ללקוח מזדמן נוסף.

אבל באמת זה מה שמייחד את השכונה המופלאה שלנו, מנחם בעל הפלאפל הצמוד לבית הקולנוע רואה את האיש הקשה הזה, רואה איך הוא נלחם על פרנסת משפחתו, ומנחם כמו מנחם, עושה מעשה, רוכש את האדמה וביחד הם בונים מכולת שעם השנים תהיה מוסד קולינרי בפני עצמו.

תראו, זכריה מהמכולת היה איש שראה ימים לא פשוטים בחייו, חלק מהחוויות שהוא חווה בחייו לקח אותו למקומות אחרים, אבל האיש הזה הוכיח שהוא נוצר מחומר הזה שמהן עושים אבות משובחים, זה שידע בזמן אמת למצוא פרנסה לילדיו, לתת להם חינוך שהוביל אותם להיות אזרחים כל כך נכונים

אבל אני תמיד ניסיתי להבין את היכולת הזו של האיש הזה לתמרן את עצמו לנהל מכולת כל כך משמעותית בשכונה כל כך קשה כלכלית, בימים שלא היה סופרים, רמי לוי, וכאלה, בזמן שהייתה מכולת אחת בשכונה, זו שעליה היית צריך להסתמך.

ועכשיו תחשבו על משפחות ברוכות ילדים, כולם חיים פחות או יותר מהיד לפה, רובם ככולם נעזרים ברשימת המכולת הידועה כל כך, והוא זכריה בעצם האחראי שהייה את הלחם הגבינה ועוד מוצרים שיצליחו להשביע את הילדים הרעבים, מהצד האחד יש את הצורך שלך כבעל עסק לשמור על הכדאיות המסחרית של העסק שלך

מהצד השני יש את ההורים האלה שמבקשים עוד ועוד לקנות בהקפה, כאן בעצם התגלה זכריה בגדולתו, זכריה ידע בדיוק איזה משפחות זקוקות נואשות ליותר זמן, מי אלה שיקבלו סחורה למרות שהיה ברור לו שאת הכסף הוא כמעט בוודאות לא יראה. בשכונת אלי כהן ידעו שיש משפחות שזכריה גידל את הילדים שלהם, הוא זכריה שעבר אי אלו דברים לא פשוטים בחיים הבין שהוא חייב להיות סוג של שליח כזה שלא ישאיר ילד עם בטן ריקה שהוא עולה למיטתו.

צריך להבין, התפקיד הזה שהוטל על זכריה הוא כמעט בלתי אנושי, ואני רק חוזר אחורה בזמן, רואה אותנו ילדים בהפסקה, רצים אל המכולת והוא זכריה מכין לנו באהבת אין קץ את הלחמנייה ובתוכה חריף חמוץ מתוק, נקניק אדום וכל כך טעים, ובימים של חוסר אמרנו, תרשום זכריה, והוא מביט בנו במבט הזה של, ברור שאני ארשום, אולי על הקרח, ובכל זאת מכין עוד לחמנייה ולרגע אחד בלבד אנחנו מלכי העולם.

צריך לומר, זכריה המופלא לא חיי חיים מפוארים, חייו היו מלאי קשיים, אבל הוא האיש היקר הזה הצליח לעשות דברים שגדולים מימנו לא הצליחו, זכריה הקים משפחה לתפארת, זכריה האהוב בדרכו הכל כך לא מזויפת עשה שכונה אחת שבעה יותר.

זכריה הוכיח שהכוח של האדם נמצא אי שם בתוך נימי הנימים שלו, משם הוא שאב את הנתינה הזו שהפכה מכולניק אחד למושיע השכונתי, הוא זכריה דוגמא כל כך אותנטית לגדולת האדם, ואהבה שלא תלויה בדבר

זכריה התימני, זה שפתח מכולת בצומת הרחובות אלי כהן ואולגה ד', עשה שילדים ילכו עם חיוך מאושר לבית הספר, שבילקוט שלהם לחמנייה טרייה עם החריף החריף ההוא, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"