משיח לוי "בבלי" – האיש שהמתיק לילדי גבעת אולגה את החיים

איזה בוקר נפלא! יום שישי סתווי, בחוץ טיפות גשם אחרונות מנצנצים כמו גחליליות בחושך, טוטו החתול הפסיכופט שלי מצונף כולו בתוך שמיכת הפוך שהוא אימץ לעצמו כבר בשנה שעברה, פוקח עין מאיימת כאילו אומר, "חכה חכה אני תכף מתאושש ומגיע אליך", ואני באומץ לא אופייני מתעלם מהיצור הזה הנורא הזה שהשתלט לי על החיים

ברקע דורית ראובני אהובתי שרה את חייה לאחור, תוסיפו לזה קפה חזק ראשון של בוקר והרי לכם שלמות, ואני רוצה לספר לכם על אחד הדמויות הכי מרתקות בהיסטוריה האולגאית, "משיח לוי"

אבל ביננו מי בכלל ידע שקראו לאיש הטוב הזה משיח, בשבילנו הוא היה "בבלי", האיש הזה שהגיע מאירן בתחילת שנות החמישים, בן יחיד להוריו, והוא הקטן מאבד את אימו בעודו ילד קטן, אביו שעולה לארץ מגיע ישירות למעברת "אגרובנק" שלנו, שם הם מתמודדים כמו כולם עם קשיי פרנסה לא פשוטים, כבר שם פותח האב דוכן שבו הוא מוכר סיגריות ועוד מוצרים

משפחת משיח עוברת לשכונה, שם מציעים לבבלי לפתוח חנות קטנה ממש ליד הבית, והשאר היסטוריה, בבלי המטופל בשמונה ילדים מצליח להביא את הקיוסק הקטן בפינת הרחוב להיות הדבר הכי נכון בשכונה, תראו רבותי, קיוסקים יש הרבה, אבל בקיוסק הזה של בבלי היה את הקסם הזה שעשה את הממתקים שלו למופלאים

אולי זה החיוך הזה, אולי זה האופי האלוהי של האיש המיוחד הזה, ואנחנו מסיימים את הלימודים ומיד טסים לכיוון הקיוסק, שם קנינו עשרה סוכריות אדומות מתוקות חמוצות בעשר אגורות, וכך הוא היה שולף אותם מתוך צנצנת גדולה שם את הסוכריות בתוך חתיכת עיתון קרוע, ואנחנו היינו מוצצים את חתיכות העונג הזה עד שהפה שלנו הפך למקור צוף מלא וארטיק תאומים, כך שנוכל להתחלק עם החבר ליד, וופלים טריים טריים שהיו מתפוצצים לנו בפה

וכך צייר לנו בבלי" את ילדותנו דרך הממתקים האלה שטעמם נעלם ביחד עם ילדותנו המופלאה, ואנחנו ילדים כל כך ידענו, גם אם הפרוטה אינה מצויה בכיסך, הוא בבלי יביט בך בעיניים הטובות האלה שהיו לו לסמן היכר, בוא ילד, קח גם אתה סוכריות וכל מיני מגדנים, תחזיר לי שהייה לך, והוא מחייך את אחד החיוכים האלה שאומרות בעצם, עזוב, זה ממני

הקיוסק של בבלי היה סוג של מוסד, מן מקום כזה שהפך להיות מקדש הקסם, שם בתוך המקום החמים הזה ידענו להגיע בימים של עצב, בימים של סגריר, בתוך קיוסק האהבה הזה ידענו לקבל כמה רגעים של שלוות העונג, בבלי האיש הזה שחווה קשיים לא פשוטים בחייו, מצליח בגדלות נפש של צדיקי עולם להבין שהקיוסק שלו הוא לא רק בית ממכר לממתקים, הוא מבין שהמקום הזה הוא סוג של מתנ"ס, שכונתי

בבלי ביכולת ההקשבה הנדיר שלו הופך אולי שלא ברצונו להיות אוזן קשבת לכל הסובב אותו, הוא בבלי הולך צעד אחד נוסף ומתרגם את ההקשבה הזו גם למעשים שהוא עוזר בפועל לנזקקים הפונים אליו, ואני כל כך יודע שבבלי היה צדיק נסתר", זה שפתח קיוסק פשוט בשכונה קטנה והפך להיות מגשים החלומות השכונתי

בבלי" הוא האיש הזה שעשה סוכריות וממתקים להיות מתנות אהבת עולם, בבלי הצליח להביא חיוך לאלפי ילדים בימים של צנע ועוני, וכך הוא בבלי מלווה דורות דורות של ילדים שממשיכים לפקוד את הקיוסק הקטן, ואני יודע שיש כאלה שבגרו ועברו לגור במקום אחר, והם חוזרים להגיע לקיוסק, לקנות שוב את אותם סוכריות ומיני דברים אחרים, כאילו מסרבים להניח לילדות הזו שלהם לברוח

ובבלי כמו בבלי זוכר כל אחד בשמו, זוכר בדיוק מה הוא אוהב, מחייך חיוך של מלאכים ונותן כוח לחיים שלמים, ומגיע היום ובבלי הולך בדרך כל בשר, ושכונה שלמה אבלה, גם הם יודעים שלכתו של בבלי זה בעצם הודעה מסוימת על תום ילדותם הקסומה, בבלי עולה למרום, שם ממתינים לו מלאכים צחורי כנף, מאכילים אותו ממתקים ומגדנים

וכך מובל "בבלי" אהובנו ליד כיסא המרום, הכי קרוב ליושב במרומים, בבלי משיח! איש אחד שהצליח להביא שכונה שלמה להיות מתוקה מדבש, יהי זכרו ברוך!"

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"