המורה (משה) ארביב מגבעת אולגה – מחנך דגול לילדי השכונה!

אני חושב שזה בגלל ששמעתי אתמול שיר בערבית, פתאום בלי כלל שהרגשתי חזרתי לגיל ההתבגרות שלי, כל כך הסתרתי את המסורת שלי, את המורשת שממנה שאבתי את הערכים שלי, התביישתי שההורים שמעו שירים בערבית מוגרבית, התביישתי בשפה שלהם, כל כך רציתי להיות הכי ישראל הישנה והטובה

ואני כל כך נכלם לחשוב שהם אלה שהביאו לי את האהבה הזו שלא תלויה בדבר, אלה שחסכו מעצמם רק כדי שלנו יהיה הכל, אולי בגלל זה אני מקפיד לשמוע שירים ששמעתי בבית, מן נקמה קטנה לכל אלה שהביאו אותי להתנהג כך

ואני רוצה לספר לכם על איש אחד מופלא, זה שעלה מלוב והוא כבר בעל משרה בכירה של מנהל בית ספר, עולה לארץ, עובר את כל הסגה האיומה של הקשיים שבקליטה, עד שמגיע למקום הכי טבעי לו להיות מורה "משה ארביב". או כמו שכולם הקפידו לקרוא לו, "המורה ארביב", תראו רבותי מורים היו רבים וטובים אבל מעטים מאוד הצליחו להשאיר חותם שקשה מאוד לשכוח
אותו,

משה ארביב היה מורה מהזן הזה שהולך ונכחד ואולי כבר נעלם מן העולם, איש מרשים בצורה יוצאת דופן, קולו הרועם והסמכותי כל כך, הביא תלמידים רבים להבין שעם המורה ארביב " לא מתעסקים" הוא ידע להציב גבולות ברורים, יחד עם הקפדנות המופלגת שלו היה המורה ארביב מורה לחיים!

לא לחינם המורה ארביב היה נערץ על ידי תלמידיו הרבים, ילדים יודעים מתי עובדים עליהם", ילדים יודעים מי אוהב אותם על באמת, ואכן המורה ארביב אהב את תלמידיו שהיו לו למאור עיניו, כך או כך הוא גם מקים בית כנסת שהופך במהרה למרכז רוחני שכונתי, את הקול המיוחד שלו הוא מתרגם לפיוט מיוחד, והופך אפילו שלא ברצונו לגבאי המיתולוגי של בית הכנסת

מעניין לחשוב שהאיש הזה שהיה מחנך בנשמתו. מצא את הזמן להפוך את בית הכנסת למקום מפלט לאנשים הכי חלשים בשכונה, אלה שידעו ששם בתוך בית הכנסת הקטן הזה ימצאו מזור לבעיות הרבות שלהם, משה ארביב היה איש של אנשים, איש שידע שהחינוך הוא נשמת אפו של החברה הישראלית שבדרך, זה שהבין שרק דרך החינוך יצליחו הילדים האלה לצאת ממעגל העוני והמצוקה,

"משה ארביב הוא האיש הזה שעשה את ההבדל בין חינוך לבערות, ואני הכי יודע שרבים מההורים האלה שעברו תחת ידו מודים לאיש הגדול הזה שהיה להם לנר שהאיר להם את דרכם בימים של סגריר ועוני, במותו הובטח על ידי ראש העיר שרחוב יקרא על שמו, טוב. הבטיח וכמו שרק פוליטיקאים יודעים, הם שכחו את הבטחתם יום אחרי

ואני כל כך מקווה שאצליח לעשות את המחווה הזו לכל כך הרבה דמויות מופלאות בשכונה וארביב משה המחנך בינהם, ויש כאלה שמוכנים להישבע שבימים של חג ומועד אפשר לשמוע קול פיוט חרישי שמתנגן מעל בית הכנסת "בית אל" ששם היה הוא ביתו השני, "משה ארביב", מחנך, מורה לחיים, והכי אדם שאפשר, יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"