הילד משה ביטון מגבעת אולגה – הוא הבולדוזר הנוכחי של אור עקיבא
בוקר של יום שישי המקסים שלי, יום אחד לפני, שעת צהרים סתמית ואני עושה דרכי במחוזות עמק חפר המוריק, שמש איומה מכה על כל דבר זז, בצידי הדרך איש גדל ממדים ובידו מכשיר מוזר המושך את תשומת ליבי וסקרנותי גוברת עלי, (כרגיל) רק שעצרתי הבנתי את המשיכה הטבעית שלי לאירוע שלפניי.
שדה ענק של סברסים, איש אחד בידו מכשיר מיוחד לקטיף סברסים, מן מכשיר פלאי כזה הננעל על הסברס ובמשיכה קלה הוא נקלט לתוך המכשיר ומשם לפח הגדול, ואני מביט על האיש המבוגר הזה, עומד באמצע שום מקום וקוטף את הפרי הקוצני הזה ואני כולי אושר גדול, אצלנו הדברים היו פשוטים יותר, מקל מטאטא, בראשו פחית קשורה בחוטי תיל, (לא פחות יעיל).
שעות היינו קוטפים סברסים, הקוצים האיומים לא היו איומים כלל בשבילנו, גם הגירודים והחוסר נעימות היו לנו כחלק מהכיף שבקטיף המתוק כל כך, ואני שוב חוזר לאחור, וחושב על ילדותי, על אלה שהיו חלק מתום ילדותנו והם אותם ילדים נוצצים כמו כוכבים זוהרים במחוזות אחרים, כן אלה שגדלו בסמטאות השכונה הקטנה שלנו מככבים והופכים להשראה בכל מקום שהם נמצאים.
והם הילדים האלה שבשכונה הם רבים כגון (רוני חזקיה, הממונה על התקציבים באוצר, משה כחלון, שר האוצר, יוסי גואטה, נסיך האומנות בצרפת ועוד רבים וטובים), וכל כך ברור שמשה ביטון הוא אחד מהכוכבים שמשוטטים במחוזות זרים (לצערי הגדול מאוד).
משה ביטון נסיך אולגאי, החל דרכו כעובד מן המניין במפעל אליאנס המקומי, ואז בשביתה הגדולה הוא מוכיח ניצוצות של מנהיגות והופך לאחד מחברי הועד המובילים במאבק העובדים.
אני חושב ששם בעצם ניטע זרע אהבתו של משה לעסקנות ציבורית, הוא מתחיל לעבוד בעיריית חדרה( חשמלאי) ומתחיל לעשות את הדברים שהופכים אותו להיות כל כך מיוחד, הוא נכנס להנהלת הפועל גבעת אולגה, בקבוצה הבכירה בחדרה מזהים את האיכות של משה וקוטפים אותו אליהם.
טוב כבר היה ברור שיש כאן עסק עם אדם מלא אכויות מיוחדות ומשה עובר לנהל את מחלקת "שפע" בעיריית אור עקיבא, וממונה לאיש הממונה על הקמת שכונת בית אליעזר החדשה ואז בעיריית הרצליה שמעו על הכוכב האולגאי והוא מוזנק לנהל את מחלקת ה"שפע" שבעיר הגדולה.
בעיריית חדרה מבינים שהם פספסו משהו שהיה ממש מול העיניים שלהם, מכבש לחצים והוא ומשה שלנו הופך להיות סמנ"כל העירייה, טוב כל מי שהכיר את הנפשות הפועלות הבין שאיש דומיננטי כמו משה יתקשה להתנהל מול קבוצת עובדים החוששים מהעוצמה האיכותית והבולדוזרית של איש כמשה.
הפיצוץ מגיע והוא משה מוצא עצמו מחוץ לעבודה, טוב היה ברור שאחד כמו משה לא יישאר יתום מעבודה לנצח, עיריית יוקנעם מזנקת על המציאה הבלתי צפויה וממנה את משה למנהל מחלקת "שפ"ע" בעירייה.
בין לבין נבחר משה לחבר בעיריית אור עקיבא, שיחת חברים של ימי שישי ואנחנו מחליטים לעשות מעשה ולנסות להריץ את משה לראשות העיר, הגיע הזמן שראש העיר יגיע מהשכונה אנחנו אומרים, יום א' בשבוע ואני עושה טלפון לאיש, לצערי משה רואה את עצמו שייך לאור עקיבא ושם גם הוא רואה את עתידו הפוליט.
אני כשלעצמי חושב שזו טעות קריטית, כאן משה גדל, כאן הוא עתידו, משה יכול היה להיות ראש עיר מיתולוגי, אחד שהיה עושה את חדרה לאימפריה אמיתית, ובשבילנו חבל אבל בשביל אור עקיבא זה רווח נטו שיכול לשנות להם את כל תפיסת העולם!
משה ביטון, הילד הנסיך האהוב והמוכשר מגבעת אולגה – הוא הבולדוזר הנוכחי של אור עקיבא! כמה גאווה".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"