אירועי יום השואה והגבורה בחדרה התקיימו בכבוד רב
"התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו הוא לזכור ולהזכיר, ולא לתת לעולם לשכוח את שואת העם היהודי"
עיריית חדרה ציינה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה באירועי זיכרון בכל רחבי העיר. עצרת הזיכרון המרכזית נערכה בערב יום השואה, אתמול (ב'), ברחבת יד לבנים, בסימן התנגדות יהודית בתקופת השואה – 80 שנה למרד גטו ורשה.
במהלך העצרת נערך טקס הדלקת נרות זיכרון, החזן יוסי הופמן הקריא את תפילת אל מלא רחמים, הרב בן ציון נורדמן הקריא "קדיש", כאשר על החלק האומנותי היו אמונים האנסמבל של הקונסרבטוריון העירוני, להקת צבעי מחול והזמרת טלי גרין.
נושאי הדברים בעצרת היו הרב הראשי לחדרה, הרב ישראל מאיר ביטון, ראש העיר בפועל ניר בן חיים, נציגת הדור השני שוש זויתן ויו"ר מועצת הנוער, גילי אברהמי. בן חיים בנאומו: "היום יותר מתמיד התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו הוא לזכור ולהזכיר, ולא לתת לעולם לשכוח את שואת העם היהודי. מספרם של שורדי השואה הולך ופוחת מדי שנה, אם לא נתמיד להזכירם – שנה אחר שנה, דור אחרי דור – יתפוגג זכרם כאילו מעולם לא היו בעולמנו, כאילו מעולם לא נולדו ולא חיו, כאילו מעולם לא חלמו, וכאילו מעולם לא נרצחו באכזריות רק בגלל יהדותם".
החלק המרגש של הטקס היה הדלקת ששת משואות הזיכרון לזכרם של 6 מיליון היהודים שנספו בשואה. את המשואות הדליקו השנה:
אנקה גולדפינגר – בת 88, ילידת צ'כיה, ניצולת גטו בוכניה, עלתה לארץ בשנת 1950, התגייסה לצבא ושירתה בחדרה, כאן גם הכירה את בעלה יצחק. הקימה מפעל חיים: יציאת משלחות נוער לפולין. לאנקה שלושה ילדים ושבעה נכדים.
דליה חג'ג' – בת 81, ילידת טריפולי, שורדת מחנה ראדה. עלתה לארץ בשנת 1951, הקימה עם בעלה ניסים ז"ל פיצריה בחדרה שקיימת עד היום. לדליה שלוש בנות, 11 נכדים ונינה אחת.
איטקיס זינובי – בן 88, נולד באוקראינה. במהלך המלחמה ברח עם משפחתו לאוזבקיסטן. בשנת 1991 ביתו החליטה לעלות לישראל ובשנת 1998 החליטו איטקיס ואישתו לודמילה לעלות אף הם, ולהתגורר בחדרה. לאיטקיס ולודמילה שני ילדים, ארבעה נכדים ושני נינים.
טינה סימון – בת 86, נולדה ברומניה. במהלך המלחמה הסתתרה עם משפחתה אצל גויים שעזרו להם לשרוד. בשנת 1963 עלתה לישראל עם בעלה יוסף ז"ל. בחדרה היא חברה בעמותה למען הקשיש. לטינה ארבעה ילדים, נכדים ונינים.
ליליה גינצבורג – בת 88, נולדה ברומניה, בת יחידה להוריה. ברחה עם משפחתה ליערות להסתתר מהנאצים ולאחר מכן ברחו לקזחסטן. בשנת 1990 עלתה לישראל עם בעלה יוסף וילדיה. לליליה שני ילדים, חמש נכדות וארבעה נינים.
ז'אק הויברגר – בן 90, נולד בצרפת. ברח מהנאצים לעיירות קטנות בצפון צרפת. בשנת 1950 קיבל ז'אק את בירכת אביו לעלות לארץ, כאן התגייס לצנחנים. לאחר כחצי שנה נאלץ לשוב לצרפת כיוון שאימו חלתה וגוייס לצבא הצרפתי. כשעלה לישראל עבר לגור בגבעת אולגה. לז'אק ארבעה ילדים, שבעה נכדים ו-14 נינים.
פרט לעצרת המרכזית נערכו כאמור אירועי זיכרון בסלון רבים ברחבי העיר. מרכז הצעירים "טורבינה" ערך זיכרון בסלון עם שורד השואה אבי אלבחרי. עדותו של אבי, שהיה ילד בזמן השואה, הייתה מרגשת, מלאת משמעות ומעוררת ההשראה. את הערב יזמו והובילו קהילת הסטודנטים "בוחרים מחר", תכנית סטודנטים הפועלת בשיתוף הסוכנות היהודית מפעל הפיס ועיריית חדרה, אשר עוסקים לאורך כל השנה בפעילות עם ולמען ניצולי השואה בחדרה ולמען זיכרון השואה.
מחלקת הנוער ערכה זיכרון בסלון במרכז הנוער העירוני בית רם, עם שורדת השואה יוכבד מלאכי ובמעמד ראש העיר בפועל ניר בן חיים. יוכבד, בת 82, היא דמות מוכרת בנוף החדרתי, גרה בגבעת אולגה, גדלה בקהילה והגשימה את חלומה מגיל קטן והפכה לאחות, שעבדה בבתי חולים ולאחר שבנתה משפחה עבדה 40 שנים בקופת החולים כללית בחדרה, ומספרת כי היא מכירה כמעט כל אחד מתושבי העיר וכמעט כל אחד מתושבי העיר מכיר אותה.
מרכז הפנאי האזורי רעים בשיתוף קהילת נווה חיים קיים ערב זיכרון בסלון זו השנה השלישית ברציפות בבית המשפחה של קרן ושימי ליסר מנטין. דבי רוזמן, דור שני לניצולי שואה, סיפרה את סיפורה המרגש, הערב כולו היה בליווי קטעי נגינה ושירה של תושבי השכונה: סיגל אוזן בליווי גיטרה ושירה, הכנרית נעמי טיפנברון והזמר אביתר איסייב. הערב נערך במעמד ראש העיר בפועל ניר בן חיים וחבר מועצת העיר רוני קוחול.
אירועי זיכרון בסלון נוספים היו של בני הנוער במועדון הצוללת בנווה חיים, ששמעו את סיפורו של דני בנשלום תושב השכונה; במרכז הפנאי קלור הפגישו את בני הנוער עם נורית כשר, בת לניצולי שואה; הצוות החינוכי והורים בבית הספר המשחק בשכונת הפארק קיימו אירוע זיכרון בסלון עם אברהם יעקובי, תושב השכונה, שסיפר על יהודי בולגריה בתקופת המלחמה.
- בנוסף לכל אלה, בניין העירייה הואר אתמול בצבע צהוב כסמל לטלאי הצהוב, במטרה להביע תמיכה ציבורית, לכבד ולזכור את ניצולי השואה שחיים בתוכנו ואלה שאינם עוד.