באשקלון – אלפי משתתפים בטקס יום הזיכרון
ביום שני האחרון, נערך ברחבת יד לבנים אשקלון הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. הטקס נערך בהשתתפות משפחות שכולות, הנהלת העירייה, חברי מועצת העיר, נציגי ממשלה, צה״ל, כב״א, משטרה ומכובדים רבים.
הטקס השנה צוין בסימן 'התשמע קולי' ועסק בגעגוע ובזיכרון העמוק לקולם של האהובים והיקרים שלא עוזב ולו לרגע את משפחות הנופלים. הקולות שלא ישמעו יותר לצד הזיכרון המתוק למשמע קולם.
את הטקס הנחה גיא זוארץ ובמהלכו הופיעו האמנים שלומי שבת, בניה ברבי, אליאב זהר ונופיה ידידיה לצד אמנים מקומיים ביניהם ליאן קטני, חייל להקה צבאית, ציפי משהיד, שי הראל, ניצן לוי ולהקת חוף ימים.
במהלך הטקס הועלו קטעי שמע של קולות חיילים אשר נקטפו בטרם עת, קולות המשפחות השכולות אשר כמהות ומתגעגעות לקול יקיריהם וכן הוצגו סיפורם של החיילים ונפגעי פעולות האיבה ג׳ורדן בן סימון ז״ל, יעל כפיר ז״ל, אמיל אזולאי ז״ל אשר נפל באסון המסוקים, נמרוד גאון ז״ל וקובי קריאף ז"ל.
קטעים מרגשים במיוחד נרשמו במהלך הטקס כאשר אביו של החייל ג'ורדן סימון, חייל בודד שעלה מצרפת על מנת לשרת את מדינת ישראל נהרג במהלך הלחימה בצוק איתן, סיפר בדמעות על ההחלטה לאפשר לו לעלות ולשרת בצה"ל ועל ההתמודדות היומיומית עם לכתו.
לאחר מכן עלו לבמה חבריו של ג'ורדן מהשירות הצבאי, סיפרו על החבר שהיה, על החיוך שלא מש מפניו ועל הנכונות שלו לאחד את חבריו לפלוגה כל הזמן, דבר שהמשיך גם לאחר מותו. לאחר שירדו מהבמה ניגשו החברים אל אביו של ג'ורדן והארבעה התחבקו וכאבו זה את כאבו של זה.
בהמשך הטקס, עלה לבמה אחיינו של החייל נמרוד גאון ז"ל, שהיה תושב אשקלון, אשר נושא את שמו של דודו בגאווה גדולה. עם סיום דבריו החל לנגן בכינורו את השיר 'אני חייל' של שלמה ארצי בליווי החייל רון אלבז מהלהקה הצבאית.
קריאת 'אל מלא רחמים' נערכה על ידי הרב ישראל קרבר וקריאת 'הקדיש' נערכה על ידי מאיר אלגאי. לאחר מכן הונחו זרים על האנדרטה על ידי ראש העיר, תומר גלאם, יו"ר יד לבנים ואביו של הנופל נתנאל מושיאשוילי ז"ל, יעקב מושיאשוילי, חבר מועצת העיר ויו"ר הועדה לנפגעי פעולות האיבה, עו"ד שי רובין, סא״ל, איציק עובדיה, מפקד מחוז דרום, ניצב עמר פרץ, נציגי משפחות שכולות, נציג ארגון נכי צה"ל ונציגי גופים נוספים.
מוקדם יותר השתתף ראש העיר, תומר גלאם בטקסי הזיכרון של שבט הצופים 'נמרוד', בבית הספר מקיף א' ובאורט הנרי רונסון. ולהלן הדברים המלאים שנשא:
"הורים שכולים, אחיות ואחים, אלמנות ויתומים, תושבות ותושבי אשקלון, מכובדיי כולם. העיר אשקלון מרכינה הערב את ראשה ומתייחדת עם זכרם של 24,213 חללי מערכות ישראל, כוחות הבטחון ונרצחי פעולות האיבה, בהם 372 טובי בניה ובנותיה של העיר אשקלון שנפלו במשימת ההגנה על המולדת ו-63 שנרצחו בפעולות איבה וטרור.
אש האבוקה, הדגל בחצי התורן וצפירת הדומייה שפלחה את הדממה, מפילים הערב כל מחצה, מסירים כל מגננה. הערב ומחר כלנו יחד, כעם אחד, כגורל אחד, מכונסים באבלן של המשפחות השכולות. אבל שלא יימוג לעולם, געגוע שלא מרפה, עצב שמחוויר כל שמחה ונשימה שנעתקת עם כל זיכרון ישן – מאז הכתה בכן הידיעה כי אהובכן הלך ולא ישוב עוד. אין לנו אלא מילות נחמה, ואנו יודעים כי גם הן לא יספיקו, כדי לתאר את גודל הכבוד שאנו רוחשים לכן על המחיר הנורא ששילמתם.
אנחנו זוכרים ונוצרים בלבנו את גיבורי המלחמות שמסרו נפשם, את אחינו ואחיותינו שנפלו בקרב, את האזרחים החפים מפשע שנרצחו על לא עוול בכפם, את האלפים שיישארו צעירים לנצח. אנחנו זוכרים את השמות, את הפנים, את החיוך הרחב, את מגע היד הרכה, את החיבוק החם, את השיחה האחרונה, את הקולות שעדיין מהדהדים. קולה של הבת שאומרת – אבא, אני אוהבת אותך. קולו של האב שנשבר – לילה טוב ילד שלי.
קולו של הבעל המתגעגע – חכי לי אהובתי, עוד מעט מגיע. קולה של האחות שמבקשת – תשמרי על אמא ואבא בשבילי. קולו של הבן שמבטיח – אמא, אני יוצא הביתה בסופ"ש. את ההבטחה הזאת הוא לא קיים מעולם אך את ההבטחה והשבועה לשמור על המולדת הוא קיים במסירות נפש."
קולם – הוא קולה של אומה שלמה. אומה שמביטה בהם בהערצה וכיסופים, כואבת את אבדנם המר ומכבדת את זכרם הקדוש. אומה שמאוחדת בקשר שאין חזק ומיחד ממנו ואותו לא נתן יהיה לפרום לעד. קשר של יגון וכאב לצד תקווה ותקומה, קשר של שכול ואבדן לצד גאווה ועוצמה. מחר, כשנעמד מול אלפי המצבות האחידות והדוממות בבתי העלמין, נצדיע לגבורתם של הנופלים ונבטיח להם כי לא לשווא היה קרבנם.
לא לשווא הם זינקו לקרב בגבורה ובהקרבה, לא לשווא הם שילמו את המחיר הגבוה ביותר על הקמת הארץ ועל הגנת הארץ. ארץ שאדמתה, שורשיה ושביליה ספוגים בדמם של גיבוריה שלא נרתעו, לא היססו, לא הביטו לאחור. למעננו – הם מסרו את נפשם, מותירים אחריהם הורים כואבים, בני זוג אוהבים, תינוקות רכים.
ולמענם – עלינו למלא את הצוואה הלא כתובה שלהם – להמשיך בבניין הארץ, להפריח את הערים והישובים, להעצים את מפעל ארצנו, להמשיך בתקומתנו. איננו ששים אלי קרב. מעולם לא היינו ולעולם לא נהיה. העם היהודי מקדש את החיים ולא את המוות. פנינו תמיד לשלום אך יחד עם זאת, בשעת מבחן – כלינו תמיד מוכנים למלחמה.
מחר בערב, עם הנפת הדגל למלוא התורן, כשנחגג את יום עצמאותנו ה-75 נזכר את אלו שבזכותם אנחנו כאן. אלו שאינם ואלו שאיתנו – הנושאים את הנשק אך החפצים בשלום, המעניקים לארצנו את חסנה, המאפשרים את איתנותה. ארצנו אמנם רכה בשנים אך השגיה רבים ומפלאים.
במשך 75 שנה קיבצנו גלויות, העלינו את אחינו ואחיותינו מכל רחבי תבל, יסדנו, הקמנו, פתחנו, המצאנו והגשמנו במו ידינו את החלום הציוני – המהווה כיום סמל ומופת לכל העמים באשר הם.
חלום שחי ופועם בכל אחת ואחד מאתנו, חלום שמשאיר אותנו כאן בארץ שלנו – ארץ שנאהב , היא לנו אם ואב, ארץ של העם, ארץ לעולם, ארץ בה נולדנו, ארץ בה נחיה, יהיה מה שיהיה…. אנו נמשיך לשאוף קדימה, לחתור לשלום בכוחות משלבים ובלבבות מלוכדים, כוחנו באחדותנו מדור לדור.
אסיים בתפלה לרפואתם ולהחלמתם של כל פצועי צה"ל והלומי הקרב, לשובם של כל נעדרי ישראל, בהם סגן הדר גולדין, סמל ראשון אורון שאול ואברה מנגיסטו, תושב העיר אשקלון ולשלומם של כל חילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הבטחון,
העומדים על משמר ארצנו וערי אלהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, ביבשה באוויר ובים.
"עשה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל-עמו ישראל, ואמרו אמן."
יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעלות האיבה נצור ומברך בלבנו לעד.
- לתמונות במלואן – https://did.li/vJaZH