ג'וני כמוס – פריד אל אטרש של גבעת אולגה

אלף תשע מאות שלושים וקצת לערך, פריד אל אטרש עושה ביקור היסטורי בטוניס, המונים המונים נרגשים מקבלים את פני הזמר הנערץ, בתוכם ילד נרגש קטן מגיע גם הוא לקבל את פני אליל נעוריו

הילד הקטן מניף את כפות ידיו הקטנות בהתרגשות, מתוך מאות אלפי הידיים המושטות פריד אל אטרש הגדול מעדיף לאחוז דווקא את הידיים הקטנות האלה, אוחז אותם בחוזקה, זרם אנרגטי אדיר מתפשט בתוך הגוף הקטן, עיניהם נפגשות, מסבירות לילד הקטן שהעתיד שלו יהיה שזור בתוך המוזיקה הערבית הקלאסית, והילד הקטן הוא ג'וני כמוס.

ג'וני כמוס עולה לארץ והוא בן 17 בלבד, מתגייס לצבא, נלחם במלחמה הגדולה ובסיומה מתיישב בגבעה, כמו כולם ג'וני מחפש את דרכו בארץ, פוגש את אהבת נעוריו ומקים משפחה, כך או כך הוא מחפש את דרכו בארץ הקטנה והמתגבשת, והוא ג'וני לא בוחל בשום עבודה שתביא פרנסה למשפחה הצעירה, העבודה הקשה והסזיפית קורעת את נפשו המשתוקקת לעמוד ולשיר.

השמועה על הבחור הצעיר בעל הקול המיוחד שהגיע לשכונה עושה לה כנפים, להקות ערביות המקיימות חפלות פונות לבחור הצעיר והוא ג'וני הופך לכוכב מקומי.

צריך להבין, אנחנו מדברים על תקופה שהמוזיקה המזרחית בכלל והמוזיקה הערבית בפרט היו מחוץ לאוזניים ישראליות נורמטיביות, המוזיקה הזו הודרה מכל אפשרות להגיע לכל תוכנית רדיו, ורק שנים רבות אחרי, החליטו לתת שעות מעטות למוזיקה הערבית בתוכניות טלוויזיה ייעודיות למגזר הערבי.

ג'וני מצליח להגיע גם למסך הקטן, ואנו הילדים היינו צופים בזמיר האולגאי, נפוחים מגאווה על האיש הזה מהשכונה שהביא כבוד לאוכלוסייה גדולה כל כך שראתה איך רומסים ברגל גסה את המורשת הזו שעליה גדלו.

ג'וני בעיני הוא דמות פורצת דרך, אחד שהצליח לגעת בגעגוע של פעם, אחד שנתן למאות אלפי אנשים כמה דקות של אושר, זה האיש שגרם לאנשים לחייך בימים של סגריר וצנע נורא, ג'וני הגשים את חזונו של פריד אל אטרש שהוריש לג'וני הקטן את קסם השירה הזו שהפכה להיות לו לצליל חייו.

לי אין בכלל ספק שבימים אחרים יותר מכילים, יותר מקבלים היה הופך ג'וני להיות כוכב בקנה מידה ארצי, קול הברייטון הייחודי שלו היה חודר לכל מעריציו הרבים, ואני גם יודע שג'וני היה מגיע לשמח חתן וכלה, מסרב לקבל תשלום עבור שירתו, מבין שאין מצווה גדולה יותר מאשר לשמח חתן וכלה.

ג'וני הוא בעיני גיבור טרגי שכונתי, כזה שהיה בעל נפש של אומן ענק שנאלץ לעבוד בעבודות מיותרות שמנעו מימנו את ייעודו האמיתי כזמר ואומן, אבל אנחנו בשכונה לא שכחנו! אנחנו עדין רואים את עינך הכחולות שמזכירות הכי את הים שכל כך אהבת, ראינו אותך עומד על הבמות האלה שכל כך אהבת, אלה שהיו לך לפס הקול של חייך המוזיקליים, יהי זכרו ברוך.

• רפי אוליאל / "סיפורים מהגבעה"