שמואל איטח מגבעת אולגה ! הגיבור הראשון של השכונה

טוב חברים, איך מתחילים סיפור על גיבור, מאיפה מתחילים? אולי מהתחלה ,אני רוצה לספר לכם על הילד הקטן ההוא שעלה עם משפחתו מ "פס" שבמרוקו, והם משתקעים בשכונה הקטנה לרגלי חוף הים הכחול, שם סופג שמואל איטח את אהבת הארץ והמדינה, מתגייס לשריון, מן חיל כזה שמסקרן את נפשו החולמת

משהו בכלי האימתני הזה בעל כוח האש המטורף, הופך את שמואל למעריץ נלהב של החיל המוביל הזה, שמואל קורא ספרות מקצועית על לוחמת שריון והופך להיות מקצוען אמיתי בכלי המפלצתי כשבחיל מזהים את הפוטנציאל של הילד האולגאי המבריק והנלהב, הוא נשלח לקורס מטקים (מפקדי טנקים)

צריך לדעת, לקורס מטקים נשלחו הטובים ביותר, החיילים שעליהם מופקדת הגנת המולדת בלי פרזות מיותרות, שמואל הופך למפקד מחלקה נערץ, מתנדב לשנה נוספת כאיש קבע וממש לפני שיחררו הוא עולה לדרגת סרן ומתמנה למפקד פלוגת מילואים, ועם שחררו הוא חוזר לאהבת ילדותו ופותח נגריה שהופכת באופן לא מפתיע לדבר הבא בעולם הנגרות.

שמואל משלב את המקצועיות הטבועה בו לבין הנפש האומנותית והמיוחדת המשפיעה על העבודות הנהדרות שהוא מבצע ללקוחות המרוצים כל כך, מלחמת ששת הימים פורצת ושמואל מוביל את פלוגתו לקרבות הקשים בחצי האי סיני, שמואל נפצע, מובהל לבית החולים בעורף

אבל שמואל מסרב בתוקף להמשיך לשכב בבית החולים והוא חוזר פצוע אל חייליו בחזית, לא חולף זמן רב ושמואל נאלץ לחזור עם חייליו להגן על עצם קיומה של המדינה במלחמה הנוראית ב 73, וכך הוא שמואל מוביל את פלוגתו במרחבי סיני רווית דם גיבורים, כל כך ברור הוא ששמואל היה בין הראשונים שחוצים את התעלה לצד המצרי שם פוגש אותו טיל מצרי ארור שחודר את הטנק שלו ושמואל נהרג במקום.

רב סרן שמואל איטח משאיר מאחור אישה בהריון, ושני ילדים קטנים, אחד המפקדים שהשתתף בקרבות כתף אל כתף עם שמואל היה לא אחר מהאלוף היום" יצחק בריק", האלוף בריק הידוע בשפתו הישירה והלא מתחסדת, מספר על שמואל כלוחם נועז, מפקד מקצוען קר רוח, כזה שנתן את כל כולו לחייליו, ומי שמכיר היטב את האלוף בודאי יודע שלמילים שלו יש משקל לא פשוט כלל.

ועכשיו תעצמו עיניים, תחשבו על ילד קטן המגיע ממרוקו, לא ממצמץ, לומד את הארץ החדשה ומתאהב, מסרב בתוקף להיכנס לכל נישה שתכניס אותו לקופסא המתייגת אותו לפי מוצאו או כתובתו, הוא מסתכל על המפקדים בגובה העיניים, יודע שהוא נושא מטען של ערכים כבדי משקל מהבית ההוא שלימד אותו רבות על אהבת ישראל, על אהבת המדינה והארץ

שמואל הוא תוצר של הורים ציוניים, שומרי מסורת שראו בעליה לארץ ישראל את התגשמות חזון גאולת ישראל ועל הדרך להגשים את החזון הציוני, שמואל איטח הוא גיבור בלי מרכאות, בלי שום מילים גדולות, ועכשיו הוא כמעט נשכח, נעלם בתוך אלפי חללי ישראל

ואני כל כך מתבייש לחשוב שאנחנו כעם, וכפרטים, לא דואגים להנציח את שמו של הגיבור הענק הזה, לא דאגנו לקרוא רחוב על שמו, שמואל הוא בעיני גיבור ישראל, כזה אחד שנתן לנו את הזכות לחיות כאן בארץ אבותינו, לי ברור ששמואל איטח יושב הכי קרוב לכיסא הכבוד, שם הוא מקומו הכי טיבעי".

• רפי אוליאל / "סיפורים מהגבעה"