בלם חרתי מגבעת אולגה – האיש שהפך מועדון סנוקר למקום של אהבה לנערי השכונה

וככה רק שירד הלילה הייתי רואה אותה, את אימי אהובתי משרכת דרכה במעלה הדרך, מן אישה קטנה גדולה, ועל שני ידיה היא נושאת סלים כבדים מנשוא, ואני הייתי רץ אליה לוקח מידה הענוגה את הסלים הכבדים האלה, ובתוך הסלים מיני ירקות ופירות וגם כל מיני דברים שקיבלה אימי מהבתים האלה שבהן עבדה

והם בעלי הבתים מרגישים מלאי טוהר מזויף, ממלאים את נפשם בחסד של כאילו, ואחר כך הייתה מביטה בי באהבת אין קץ, שואלת האם אכלתי והאם דאגתי שגם הקטנים יכניסו משהו לפה, והיא נכנסת הביתה, נופלת שדודה על הכיסא הראשון הפנוי ומשמיעה מיני אנחות שעדין מהדהדות לי בראש

וכך אני עובר אל אחד הדמויות הכי צבעוניות בשכונה הקטנה שלנו, בלם שהשבוע הלך בדרך כל בשר היה כל כך ייחודי, ואני עוצם עיני לרגע, רואה אותנו הנערים מגיעים לאולם הסנוקר של האחים נורי זל", סעיד שיבדל לחיים ארוכים ובלם.

מעניין שרצינו לומר לאן אנחנו הולכים, היינו אומרים שנפגש אצל בלם! עכשיו שאני חושב על זה אז הדבר הזה היה כל כך טבעי עבורנו.

בלם שגדל בשכונה התגייס לצבא והצבא עשה לו טוב, הוא בלם ראה בשירות הצבאי סוג של זכות גדולה, בלם משתתף במלחמות ישראל, ופעם בשיחת חולין שקיימתי עם בלם הוא הסביר לי בדרכו הציורית את החשיבות שבגיוס, את הערך המוסף שאתה מקבל כשאתה נותן את כולך לצבא.

תראו יש דברים שצריך להבין, אולם הסנוקר היה לנו לסוג של מועדון נוער, שם בתוך האולם אפוף העשן קיבלנו כמה שעות של שלווה, שם בתוך האולם הזה קיבלנו יכולת אמיתית להתמודד עם קשיים ואתגרים

ועכשיו שאני חושב על בלם האהוב אני מבין משהו שאף פעם לא נתתי עליו את דעתי, בלם אף פעם לא השתלח בנו, אף פעם לא העליב אף אחד מאיתנו, גם שהיינו באים ללא כסף (דבר שקרה לא מעט פעמים) תמיד היה זורק איזה משפט שנון במיוחד מחייך את אחד החיוכים הממזריים שלו שולח לנו איזה צ'פחה חברית ומשחרר אותנו לדרכנו

בלם הוא חלק מהוויה האולגאית של ילדותנו, איש טוב שנתן לנו הנערים אהבה שלא תלויה בדבר, איש מלא טוב במובן הטוב של המילה, לפעמים אני חושב על האנשים האלה שליווי אותנו בימים של סגריר, חושב על הטבעיות שבנתינה שלהם, ובלם היה אולי אחד מהטובים שבקבוצה הזו, איש אחד מלא צניעות של אמת עשה לעיתים הרבה יותר מנושאי משרות חינוכיות אחרות.

עכשיו בלם הלך, אנחנו בשכונה לא שכחנו, אנחנו זוכרים אותך חבר! יהי זכרך ברוך!

• רפי אוליאל – "סיפורים מהגבעה"