יעקב ראובן – ה"סקורר" האגדי של הפועל גבעת אולגה

יעקב ראובן היה כדורגלן מצוין! חלוץ מהיר, תכליתי,"גולר" שהבקיע תוך דקות ספורות. בעל יכולת אישית פנומנאלית. אהוב האוהדים שעשה קריירה מרשימה וזכור כאחד הכדורגלנים המצוינים של הפועל גבעת אולגה. יעקב אומר :"היו לנו ימים בלתי נשכחים שאי אפשר לשכוח. השכונה זה הלב שלנו! לא נתחבר לעולם לשום מועדון אחר! נעשה לנו עוול, ולא נסלח עד שהמועדון שלנו יוקם מחדש".

יעקב ראובן גדל בגבעת אולגה, וכמו רבים מחבריו ילדי השכונה אהב מאוד את משחק הכדורגל למרות שלכדורגל המקצועני ולקבוצת הפועל גבעת אולגה הצטרף בגיל מאוחר מאוד יחסית – 17 . יעקב שכבר בתור ילד קטן התבלט והיה בעל כושר גופני בלתי רגיל, רץ מהיר כסופה ובעל כושר גופני מצוין, עם אופי של אתלט ענק, עשה את עונתו הראשונה בהפועל גבעת אולגה בסיבוב השני של עונת 1976/77 לאחר שהקבוצה סיימה עונש של חמישה עשר משחקים ללא פעילות, שנקבע לאחר שהובילה את הטבלה ב- 20 נק' הפרש, והוענשה בעקבות הפסקת משחק שנערך בזכרון יעקב בעונש קשה של הפסקת פעילות, דבר שהיה בעוכריה ועלייתה לליגה א' נבלמה.

יעקב מספר:" שיחקתי בקבוצה החל מגיל 17 ואני זוכר שהקבוצה הורחקה מחמישה עשר משחקי ליגה וכשחזרה להופיע הצטרפתי והתחלתי לשחק. הקבוצה הייתה במצב לא נעים לאחר הפסקת הפעילות, היינו נוסעים למשחק 12 אנשים כולל הנהג והיינו מנצחים, ולמרות שהורחקנו ממשחקים במשך חצי שנה הצלחנו להישאר בליגה.

כעבור עונה, ב – 1977/78 כבר היה שותף יעקב בתור אחד מהצעירים והכי מוכשרים בקבוצה לעונה חלומית ומדהימה שהסתיימה בהעפלה לליגה א' לראשונה בתולדות המועדון ולקול צהלות האלפים שנהגו להגיע למשחקי הקבוצה בבית ובחוץ. בשנתיים שלאחר מכן עונות 1978/79 ו 1979/80,שותף לעונות מדהימות בהן כמעט והקבוצה עלתה לליגה הארצית, כשכל השכונה הייתה בטירוף, אך כשלה לקראת הסיום, לקראת סוף התקופה היפה הזאת, חווה יעקב ביחד עם חבריו את הטרגדיה הקשה של המועדון בעקבות מותו הפתאומי של קפטן הקבוצה – יצחק ציקו גיבש ז"ל, מה שהוריד את המורל אצל יעקב ואצל ייתר חבריו מהקבוצה.

יעקב אומר: "האובדן היה גדול, ענק וכואב, אני לא שוכח את הזמן הזה בו צ'יקו הלך מאיתנו, הכאב לא עובר עד היום, למרות זאת השנים האלו בהן הייתי שחקן הפועל גבעת אולגה היו השנים היפות בחיי, זה דבר שלא ישכח לעולם".

יעקב מתגעגע לכדורגל, לאווירה, הנפלאה של ההכנה שלפני המשחקים, לחגיגות של אחרי, וכמובן לקהל האוהדים הענק של הפועל גבעת אולגה, מתרגש ומספר:" אני מתגעגע לכל מה שהיה קשור בכדורגל, לריח של הדשא לאווירה במגרש וביציעים ולקהל שלאף קבוצה לא היה ולא יהיה, ולכל החבר'ה הנהדרים שלנו שהפכו להיות משפחה אחת גדולה.

אני מתגעגע לקהל שבכל משחק היה מרגש אותי מחדש, ובמיוחד לאוהד, דינו סלמה שהיה צועק מהיציע "יעקב ראובן כבר עברו עשר דקות מתחילת המשחק , איפה הגול", וכשהייתי עם הכדור ליד הגדר של היציע, כל האוהדים היו צמודים לגדר, ואוהד אחד היה זורק "יעקב בין הרגליים" הייתי נותן קטנה למגן ורץ, זה היה מטריף את הקהל, הרגשה שאף מילה שאני לא אגיד לא יכולה לתאר את מה שהייתי מרגיש, צמרמורת".

יעקב שיחק בתפקיד הקיצוני ימני/שמאלי עם המספר 9 על גבו ונהנה במיוחד לשחק עם כל חבריו כמו שהוא מגדיר, כל בני משפחתו והוא מרחיב: "אי אפשר להגיד שחקן ספציפי, כי היום לא יבינו על איזה תקופה אני מדבר, זאת תקופה שהקבוצה, המועדון, והסמל, היו הכל, ובשבילי, כולם היו מצטיינים, כולל האוהדים, היה את מוטי עטיה השוער הענק שברמה שלו לא היה עוד אף אחד, היה את שמוליק מנשה ( פשוש) שגדלתי איתו ביחד, בעל מסירה מדויקת וראיית משחק מעולם אחר, אלברט מריג'אן הלהטוטן הענק, בני תנעמי שנתן לנו הרבה נשמה ענקית, מוריס אוחנה, דני קפלן, אלי פלח האינטליגנט, וכמובן את צ'יקו ז"ל שהשאיר אחריו רשמים של מנהיג אמיתי מהגדולים שהיו, דבר שפשוט אי אפשר לבקש מאדם רגיל ומשחקן ממוצע.

ליעקב זיכרון ממשחק מסוימים והם:

אחד, בקופסא בנתניה, מול ביתר נתניה, החזקה עם גורדינסקי, אסרף, חג'ג', ואחרים, יעקב נזכר:"הגענו מוכנים בצורה מושלמת לאחר עבודת הכנה ענקית של מישל בן דוד שהכין אותנו בצורה טקטית מצוינת, עלינו למגרש בקופסא בנתניה וטרפנו אותם, הם היו בהלם, הבקענו פעמיים, משערים שלי, ושל אלברט מריג'אן, וניצחנו 2:0 היה ענק, היו שם 2,000 אוהדים שלנו שהרעישו בכל נתניה, היציעים שם היו מעץ, הכל רעד, הנתנייתים שהיו רגילים לליגה לאומית ( ליגת העל של היום ) היו בהלם לראות כמות אהדה כזאת גם בליגה א', אין דברים כאלו"

המשחק השני היה ואולי אחד המשחקים המיוחדים היה "דרבי" הראשון בתולדות השכונה וזה היה – גבעת אולגה נגד נחליאל, שבוע שלם במרכז העיר חדרה, בבית קפה חרמון, ובכל מקום לא הפסיקו לדבר על המשחק, וביום המשחק כמה שניות לאחר בעיטת הפתיחה, הבקעתי שער כשעדיין לא עברה דקה אחת מהפתיחה, הובלנו 1-0 וניצחנו".

משחק שלישי ונוסף היה בקרית אתא, ניצחנו במשחק חוץ ובאותו משחק הבקעתי שער במספרת, בסוף המשחק ניגש אלי אדם שלא הכרתי בדרך לאוטובוס, הוציא שטר של 100 $ ואמר לי, קח, אמרתי לו, אמרתי לו בשום פנים ואופן אני לא לוקח, הוא דחף לי את הכסף לתוך היד ואמר לי ששמעיה אנג'ל אומר לקחת, אף אחד לא אומר לו, לא!".

יעקב שיחק בהפועל גבעת אולגה עד עונת 1983/84 ופרש ממשחק, וכשנשאל יעקב, איזה קבוצות בארץ? בעולם? הוא אוהד הוא ענה ללא היסוס: "רק הפועל גבעת אולגה!".

מה דעתך על הכדורגל של אז ביחס להיום?
"אז היה כדורגל טוב מאוד ביחס לתנאים הקשים שהיו לנו והיום בכדורגל יש תנאים מצוינים. אז המתקנים היו עלובים, היום הם נהדרים. הכדורגל עבורי הוא כמו חיידק חיובי כמובן. הוא חלק גדול ועיקרי מהחיים וכמו שכבר אמרו לפניי, למי שיש את זה מילדות זה כנראה לא עובר לעולם."

מה אתה חושב על המצב העכשווי?
"לשכונה שלנו נעשה עוול גדול ע"י הגורמים העירוניים שחברו לצערי להחלטות שגויות של העירייה להעדיף מועדון כדורגל כזה או אחר על השני ובמקרה שלנו היה נוח לחסל אותנו. ואנחנו לא נסלח על זה! אני מקווה שמישהו למעלה יתעורר ויבין שבעיר של יותר מ 100,000 תושבים ראוי והוגן שיהיו כמה מועדוני כדורגל ומי שלא ימצא את עצמו במועדון אחד יוכל לשחק במועדון השני מבלי לחפש לשחק כדורגל בערים אחרות. הפועל גבעת אולגה הייתה לב ליבה של השכונה שלנו והפירוק שלה נעשה אך ורק מצרות עין וקנאה. לעולם לא הפרענו לאף אחד אחר אבל כל אחד אחר לא היה יכול לפרגן לאהבה והתשוקה שלנו למועדון ולשכונה שלנו וזה פשוט מבייש. אני קורא מכאן לראש העיר ולקברניטי העירייה לתקן את העוול. הפועל גבעת אולגה חייבת לחזור".

יעקב ראובן, מהכדורגלנים היותר מוכשרים שהיו בשכונת גבעת אולגה –  שחקן ענק, מהמוכשרים שבכדורגלני הגבעה, חלוץ ענק מהיר זריז שהיה מבקיע בשניות ומכריע משחקים לקול צהלות האלפים, איש מדהים בעל לב ענק, צנוע מקסים ואהוב האוהדים בגבעת אולגה, מאז ולעולם. מאחל לך בריאות !! נחת ממשפחתך ואריכות ימים".

• חני ( חן ) קורקוס