אליהו "לילו" סרוסי – הקשר האגדי מגבעת אולגה
אליהו לילו סרוסי היה כדורגלן ענק בעל ראיית משחק אדירה, מי שנתן את כל כולו לקבוצתו ולסמל שעל דש חולצתו. היה ונשאר מזוהה מאוד עם שכונת גבעת אולגה, אך התחיל את דרכו דווקא במכבי חדרה בה התאהב: וזכה לכינוי : "לילו מכבי". לילו משתף: גדלתי במכבי חדרה אבל גבעת אולגה היא כל חיי. מחיקת הקבוצה שלנו היא פשע".
אליהו סרוסי – הגיע עם משפחתו למעברת אגרובנק ומשם לגבעת אולגה, את צעדיו הראשונים עם משחק הכדורגל, התחיל עוד במעברה, כשנדבק ל"חיידק" הכדורגל יחד עם חבריו יעקב אזולאי, עמי קורקוס, וחבריהם.
אליהו שהיה המבוגר בין השלישייה המוכשרת נודע ככישרון גדול כבר כשהיה ילד קטן כששיחק יחד עם חבריו ברחובות המעברה ואח"כ ברחובות גבעת אולגה ואת צעדיהם הראשונים כזכור הם עשו כולם כשהכינו כדור מסמרטוטים ומגרביים שיהיה להם במה לשחק" עוד במעברת אגרובנק.
ב- 1958 כשהגיע אליהו לגיל 16 הצטרף למועדון הכדורגל – מכבי חדרה, וזאת כי היה מועדון מסודר יחסית לאותם הימים. "קיבלנו בגדים, נעלי כדורגל וכל מה שצריך, ואז לא היה את זה בגבעת אולגה. המאמן שלנו היה יאיר מילמן שהגיע ממכבי חיפה. הייתי צועד מגבעת אולגה למגרש מכבי חדרה ברגל, יחד עם חבריי מילדות – הלוך וחזור.
"ובכל זאת כששאלנו את לילו – למה למכבי ?- ענה " אני תמיד אהבתי את מכבי חחחח". ומאז הצטרפותו למכבי חדרה – החלו לקרוא לו חבריו בשכונת גבעת אולגה: "לילו מכבי" – כמובן שהכל בכייף ובהומור. לילו אדם טוב ומקסים, ומאוד אהוב בשכונה.
אם כן, לאחר עונה אחת בקבוצת הנוער הצטרף לילו לקבוצת הבוגרים של מכבי חדרה כששיחקה בליגה א', היא הליגה השניה, באותם הימים. במהלך קריירת המשחק במכבי חדרה זכה לילו לשחק תחת שרביטם של אליעזר שפיגל, יוסל'ה מרימוביץ, אוטו שלמברג, ועוד רבים וטובים. "ענקיים" באותה התקופה.
עד 1975 שיחק במכבי חדרה, ומשם עבר להפועל גבעת אולגה. ( לילו מציין כי מסלול הקריירה שלו, ושל חבריו יעקב אזולאי, ועמי קורקוס – היה כמעט זהה לחלוטין: שלושתם גדלו במעברה באולגה והצטרפו למכבי חדרה, כשכל חבריהם היו בגבעת אולגה.
שלושתם עשו שנים יפות מאוד במכבי חדרה, ושלושתם שהיו "חצויים" מאוד בליבם, החלו לחזור לשכונה ולהצטרף להפועל גבעת אולגה אט אט. עמי קורקוס חזר ב- 1971 , לילו עצמו ב- 1975 , ויעקב אזולאי ב- 1976 ) בגבעת אולגה שיחק לילו עוד כחמש שנים וזכה להעפיל עימה לליגה א' לפני שפרש.
לילו היום, גמלאי של עיריית חדרה, נשוי לשושנה: "האישה הכי מקסימה בעולם", אב לאושרה, כרמית, לירון, ורפי. וסב למספר נכדים ונכדות מקסימים ומקסימות. איש כדורגל בכל רמ"ח אבריו ומתגעגע לכדורגל: "כדורגל זה "חיידק" מדהים שקשה בלעדיו. אלו היו שנים יפות שמשאירות טעם טוב".
לילו שיחק כקשר עם המספר 4 על חולצתו ונהנה במיוחד לשחק עם מספר שחקנים שעשו איתו כברת דרך והוא מציין את: "יעקב אזולאי ז"ל: שחקן מעולה, כישרון אדיר ומבקיע שערים ענק. עמי קורקוס שיבדל"א :שחקן הגנה מצוין. "היה קשוח במשחק, לא פראייר" וכשהיה משחק "לא היה רואה בעיניים אף אחד " אבל מחוץ למגרש, אדם מדהים, ומקסים." שלמה לוי ז"ל : שחקן עם נשמה". יוסף פלינק ומוטי עטיה שיבדל"א: שוערים מעולים, שני "פנתרים" שאם היו משחקים היום, היו בליגת העל".
לילו מספר על זכרונות ממספר משחקים והוא ממשיך לספר בהתרגשות:
- חוויה ראשונה
במדי מכבי חדרה מול מכבי חיפה הגדולה, נלחמנו על חיינו בליגה. היינו חייבים לנצח: ניצחנו 1:0 משער של יעקב אזולאי, ונשארנו". משחק נוסף במדי מכבי חדרה ה"דרבי" המפורסם מול הפועל במגרש מכבי, ליגה א' 1970 היא הליגה השניה: לאחר עונה מתישה וקשה מגיע המשחק האחרון של הליגה: הפועל חדרה כבר העפילה לליגה הלאומית במקום הראשון ואנו במקום הלפני האחרון. הפועל לא צריכים נקודות מאחר הם כבר עלו, אנחנו חייבים לנצח כדי להישאר ולא לרדת, האווירה אז בחדרה הייתה "חמה מאוד" .עוד מה "דרבי" הקודם היה כבר "חם" אפילו "רותח" כ 6,000 צופים נדחסים במגרש מכבי ,לא יודע איפה נכנסו כולם, המשחק מתחיל, והמתח היה גדול . מהדקה הראשונה נתנו מלחמה אדירה, כבר בדקה ה- 5 עמי קורקוס הבלם שלנו מקבל כרטיס אדום ואנו בעשרה שחקנים, אבל שורדים, וכובשים שני שערים מרגליהם של שלמה בנאדו, ומשה עג'מי. לקראת סוף המשחק הפועל לוחצים אותנו, מצמקים משער של משה סקלוט, אבל ניצחנו , נשארנו בליגה והפועל עלו.
- חוויה שניה
במדי הפועל גבעת אולגה מציין לילו את עונת 1977/78 בה זכה להעפיל לליגה א' עם קבוצתו לראשונה בתולדותיה ומציין זאת כעונה חלומית. "כל העונה הצגנו כדורגל פנטסטי תחת הדרכתו של מישל בן דוד. במשחקים שלנו צפו אלפים של אנשים. הם היו ממלאים את היציע. עומדים על משאיות מסיב המגרש. עומדים על מגדל המים הסמוך, ואיפה לא. כל משחק היה חוויה בפני עצמה ואני זוכר את משחק האליפות האחרון בבית מול הפועל כפר סולם. ניצחנו אותם 3:1 מול קהל של 3,000 איש שהשתולל משמחה. פשוט "צמרמורת בנשמה." לרגעים האלו חיכיתי כל הקריירה."
כשנשאל סרוסי איזה קבוצה הוא אוהד בארץ? בעולם?
ענה : כמובן מכבי חדרה והפועל גבעת אולגה שלצערי לא קיימות, ו "ביתר ירושלים"
מה דעתך על הכדורגל של אז ביחס להיום?
"אז היה כדורגל מהנה. מוכשר מאוד. היו מובקעים המון שערים במשחק, והיום כולם משחקים רק כדי להשיג תוצאה כביכול. פה נקודה שם נקודה, ובעיקר משחקים עבור הכסף הגדול, אין נשמה".
מה אתה חושב על המצב העכשווי?
"בהתייחס לשכונה היקרה שלנו ולהפועל גבעת אולגה שלנו – היא חסרה לי וחסרה לכולנו! אני לא יודע איך כל פעם מחדש אנחנו מאמינים בגורמים העירוניים ובסופו של דבר נפגעים. אני לא רוצה להתייחס לעניין הפועל חדרה שהיא כרגע בליגת העל וכל הכבוד לה ולעירייה ולכל מי שתומך בה , אבל זה, שזה הגיע על חשבוננו ותוך כדי מחיקת הקבוצה שלנו – זה עוול בלתי נסלח, ואני מקווה שיום אחד מישהו יתקן אותו".
לילו סרוסי: מהכדורגלנים היותר מוכשרים שהיו במחוזותינו, כדורגלן אדיר, קשר מוכשר. שחקן עם "אופי" שנותן את כולו, למען הקבוצה, למען המועדון, איש מדהים בעל לב ענק, איש צנוע ומקסים, מלח הארץ. מלח השכונה, איש גבעת אולגה בכל רמ"ח אבריו. מאחל לך בריאות !! נחת ממשפחתך ואריכות ימים".
- חני ( חן ) קורקוס