מתנדב מד"א, צבי רידר, טיפל בפצועים בתחילת המלחמה כשגילה שבנו דור ז"ל נרצח בביתו בבארי

מתנדב מד"א, צבי רידר, טיפל בפצועים בתחילת המלחמה כשגילה שבנו דור ז"ל נרצח בביתו בבארי

"בשבת השחורה התעוררתי בבוקר מקולות המטחים וביקשתי מאשתי שתדליק את הטלוויזיה" מספר צבי רידר, חובש ונהג אמבולנס מתנדב במד"א מקיבוץ סעד במועצה אזורית שדות נגב "לא היו עדיין דיווחים בחדשות אבל הבנתי שמתרחש משהו לא רגיל. יש לי נקודת תצפית מהגג ועם משקפת שפונה לכיוון עזה הסתכלתי וראיתי את הטנדרים של המחבלים חודרים לישראל.

הזנקתי את כיתת הכוננות שגם אני חבר בה, אבל בגלל שאני נהג האמבולנס של הישוב החלטתי שאני מתרכז בהצלת חיים. בערך בשעה 7 בבוקר התחילו להגיע פצועים לשער היישוב, בלי לחשוב פעמיים לבשתי את האפוד והשכפ"ץ של מד"א ויצאתי אליהם. הגעתי וראיתי כמה פצועים, רובם היו צעירים מהמסיבה ברעים. ביצעתי מיון ראשוני על מנת להעריך את חומרת הפציעה שלהם ובמקביל עדכנתי את מוקד נגב שאני מתחיל בפינוי לבית החולים ושיערכו להגעתי.

בדיעבד הבנתי שכל הציר שנסעתי בו היה מלא מחבלים. רק אחרי שהגעתי לבית החולים קלטתי שהבן שלי נעדר ושלא הייתה לי שום תקשורת איתו, בשעה 11 בבוקר הוא כתב שהוא לא יכול לדבר ושיש רעש בחוץ. כשעה לאחר מכן, אחיו התקשר אליו ומחבל ענה לו בערבית."

כאשר קמתי מהשבעה נסעתי להלוויה של מתנדבת מד"א ירין פלד ז"ל. היה לי חשוב להגיע להלוויה שלה. את ירין אני מכיר גם כמתנדבת מד"א, אבל גם מיחידת הטיפול הנמרץ הצבאי שירין הייתה חלק ממנו במסגרת השירות הצבאי שלה, ובאו להתארח אצלנו בבית לארוחות לא מעט פעמים. בהלוויה הבנתי איזו משפחה ענקית ותומכת זו משפחת מד"א. אני מבקש מכולם להרים את הראש, אנחנו הרוח של הלוחמים בחזית, עם ישראל חי".

בדרך לאירוע חובר אלי עוד רכב צבאי שהעביר לנו 2 פצועים מירי במצב קשה וקשה מאוד. אני מתחיל לטפל בהם כמו שלמדתי בקורס פראמדיקים, זוכר פרוטוקולים, מינוני תרופות, עצירת דימומים, מתן טיפול מתקדם ועוד. נלחם על החיים שלהם.

בדרך לבית החולים אחד החיילים אומר לי ,אנחנו בני דודים ואתה תעזור לי, נכון? עניתי לו בביטחון "בוודאי. אנחנו עם אחד וכולנו ביחד." פינינו אותם לבית החולים תוך כדי טיפול לאורך כל הנסיעה.

במהלך המשמרת סרקנו זירות נפילה וירי, הענקנו טיפול רפואי, הרגענו נפגעי חרדה ועזרנו לפנות אזרחים ותוך כדי הטיפול אני דואג לחברי ששלחתי לתחנת צוחר, כי שם חשבתי שיהיה שקט יותר, והתברר לי בדיעבד שזו הייתה זירה מלחמה אמיתית ומלאה בדם.

סיימתי משמרת מאוחר. חזרתי הביתה לשעתיים ושוב חזרתי למשמרת. עוד מקרים ועוד אירועים ועוד הרוגים ועוד פצועים. כך, ימים שלמים של מאבק להצלת חיים."