אלי אפללו "הקיבוצניק" שהפך ל"גורו" הדיג של גבעת אולגה
אולי זה הגיל ואולי זה סתם נדודי שינה רגילים, ואני עושה התעוררות מוקדמת, שש וחצי בבוקר ואני מוצא עצמי בחוף הדייגים. מן מקום כזה שתמיד מביא אותי לשלווה עילאית, אויר הים וריח הדגים מתערבב עם הכחול של המים, סירות הדיגים חונות על החוף
שלושה דייגים שזה עתה חזרו מליל קשה של דיג, מוציאים את שלל הדיג מהרשתות המפותלות, חיוך קטן של דייג מוכר מפעם מזכה אותי בכוס קפה חם ומתוק במיוחד ואני תופס לי סירה לשבת בה.
באופק קבוצת שחפים קולניים במיוחד צוללים לעבר דג אחד אומלל שעלה לשאוף אויר נקי של בוקר קסום, כך או כך המקום הזה שלנו מחזיר אותי באחת אל אחד הדמויות הכי מיוחדות בהוויה האולגאית, אלי אפללו הנער היפה עושה עליה ממרוקו ומגיע במפתיע לקיבוץ "גבר עם" שבדרום.
אלי, מתגייס ועם שחרורו עובד כרפתן בקיבוץ הדרומי, שם בקיבוץ הוא מכיר את מרים אשתו היפה במיוחד, הם נישאים ושם גם נולדת סמדר, ילדתם הבכורה.
דודה נהדרת מהשכונה מסרבת לקבל את האפשרות שהאחיין שלה יחיה חיים אפיקורסים מוחלטים והיא מצליחה לשכנע את אלי ומרים לעבור ולגור בשכונה והם מגיעים ואלי מתחיל לעבוד במפעל "אליאנס" הנורא בעיניו כל כך. הוא מתוסכל כל כך מעבודתו במפעל הצמיגים מגלה את הים ממש ליד.
אלי המאוהב הופך את הים למפלט חייו, הוא בורח מריח הצמיגים הנורא ומחליף אותו בריח הים המלוח, אלי מבין שהים יהיה לו למפלט חייו והוא מבלה בחוף השכונה בכל רגע נתון בקיץ ובחורף, שם בחוף הדייגים אלי נחשף למקצוע הדיג, משהו במקצוע הזה תפס את ליבו והוא מקדיש את כל חייו למקצוע התובעני הזה.
אלי לומד את רזי הדיג והופך ממש לא במפתיע לגורו של הדיג בשכונה, רבים מתושבי השכונה מגיעים לבחור הזה שהגיע לחוף הדייגים ולומדים איך תופרים רשתות, איך זורקים רשת לים, ובעצם איך הופכים את הדיג לסוג של מקצוע, ואלי אף פעם לא אמר לא, הוא אוסף סביבו עדת מעריצים שמסתכלים על אומן הדיג הזה שהגיע מהקיבוץ והפך אותם לדייגים מקצועיים
ועכשיו תחשבו על ילד קטן שהגיע ממרוקו, נזרק לקיבוץ בדרום, מן אורח חיים שהוא ממש לא מכיר, משתלב בחיים הקיבוציים, מתחתן עם אהובת נעוריו, ואחר כך עושה דבר שהוא כמעט בלתי נתפס, הוא עוזב את סיר הבשר הבטוח של הקיבוץ המדושן ועובר לשכונה בקצה העיר חדרה, מן שכונה הסובלת ממצוקות לא פשוטות, ואלי מבין שזה הדבר הנכון לעשות, הוא אלי לא מוכן לוותר על הערכים האלה שעליהם גדל תמורת חוסן כלכלי מזויף חסר כל ערך יהודי
המהלך הזה של אלי מראה בדיוק מאיזה חומר אלי קורץ, אלה הערכים האלה שספג בילדותו ניצחו את השפע הקיבוצי, מרחבי הים האין סופי החליפו את ריח הרפת והפכו את אלי לאיש ים ייחודי וכל כך צבעוני.
אלי בעיניי הוא התגשמות הציונות המוחלטת, ילד אחד שעשה עליה, הקים משפחה ישראלית משובחת, אלי הוא אולגאי גאה, אחד כזה שהפך את חיינו להיות כל כך מיוחדים, לכתו המוקדם היכה שכונה שלמה בעצב נורא". יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"