עמי אלחדד – "הווינר" שגדל בסמטאות גבעת אולגה
והנה אני כבר סבא, שערי מאפיר, עלומי מאחורי, עומד בשעות ערב די מאוחרת בחוף הדייגים שלנו בשכונה. רוח קרירה מכה על פני הנרגשות ממילא.
אני מביט על סירות הדיג הצבעוניות החונות בנמל הקטן של השכונה, דיג מוכר מפעם מכין את הרשת המחוררת לעוד לילה של דיג קשה, והוא מחייך אליי חיוך נהדר, מגיש לי כוס קפה חם חם, מתוק מתוק
ואני והכוס הטובה יושבים על סלע אחד שאני מכיר ומביטים על עוד יום שחולף אט אט בינות לאופק האדמוני ולא יודע למה אבל דווקא החוויה הזו לקחה אותי בטבעיות אל אחד הדמויות שאיתם גדלנו, "עמי אלחדד"
תראו עמי אלחדד הוא בעיניי תופעת טבע ענקית, זה הילד שלמד איתנו בכיתה בבית הספר "עמישב" ( אגב אף פעם לא הבנתי את האיוולת והמוטיבציה המיותרת לדהור לשינוי שמות בתי הספר בשכונה כי," עמישב" הוא שם נפלא וכל כך מלא תום)
ועוד בהיותו ילד היה עמי חזק בצורה קיצונית, מלא במוטיבציה לנצח בכל מחיר, ובקרבות שהיו במשחקי הכדורגל של כיתה מול כיתה ידענו כולנו שהבעיה הייתה ונותרה עמי שהיכולת הספורטיבית והכישרון הידוע שלו הצטרף לעקשנות שלא פעם סיבכה אותו בקרבות אגרוף שגם מהם לא התחמק.
מתישהו, עמי ומשפחתו עוברים לחדרה, שם עמי מצטרף להפועל המקומית, והשאר היסטוריה, מהר מאוד מבינים בחדרה איזה יהלום נפל עליהם.
עמי הופך לשחקן מוביל, בלם קשוח בלתי מתפשר, זה שהדיר שינה מחלוצים גדולים רבים שהבינו שהיכולת שלהם לעבור את עמי כרוכה בהכרח בנזק גופני לא פשוט
ולי תמיד התגנבה המחשבה שכל המוטיבציה הזו, כל היכולות הגבריות הבלתי מתפשרות האלה קיבל עמי שם בבית הספר בין סמטאות ילדותנו
עמי עושה קריירה נחשבת מאוד בחדרה, ועובר בשלב מסויים לכור מחצבתו בשכונה בגבעה, שם עדיין הוא זכור כילד, ועמי נותן את כולו לשכונת נעוריו והופך להיות אחד השחקנים המוערכים והאהובים, ואצלנו בשכונה שיודעים לזהות זיוף, יודעים לדעת מי בא לעשות עליהם "סיבוב", ויודעים שעמי הגיע מלא אהבה, מלא ניסיון לתת לשכונה האהובה שלו את הפינאללה שלו.
כך או כך עמי פורש והופך להיות מאמן הפועל חדרה שם עדיין מתגעגעים לדרך המקצועית הזו שעמי הוביל את הקבוצה, עמי ממשיך ומאמן קבוצות נוספות ( טבריה, הכח מכבי רמת גן, הפועל טייבה, הפועל נצרת עילית, ועוד ) ובשלב מסויים מבין עמי שמקצוע האימון בארץ הוא בלשון המעטה בעייתי וכפוי טובה לא פשוט ועובר לעסקים הפרטיים.
תראו חברים, הקריירה של עמי באמת לא יכולה להכיל פוסט אחד, עמי בעיני הוא סוג של גיבור מקומי, אחד כזה שנולד במקום הלא נכון
לי כל כך ברור שאם עמי היה נולד בעיר אחרת בעולם הוא היה עושה קריירה נפלאה כ"ליברו" מיתולוגי כי לעמי היה את כל ארגז הכלים להצליח: קשיחות אולגאית מובנת, אומץ בלתי רגיל להיכנס לעימותים עם מיטב החלוצים, וכישרון נהדר ותוסיפו לזה תשוקה ילדותית ונפלאה למשחק הכדורגל והרי לכם שחקן מושלם!
ואני יודע, עמי שגדל בשכונה הקטנה שלנו, שם בתוך הסמטאות הקטנות הוא קיבל את האהבה הבלתי אמצעית, את חום התושבים האלה שלא הבדילו בין אדם לאדם, שם קיבל עמי את החוזק הזה שהפך אותו להיות לא רק שחקן כדורגל משובח אלא גם אדם נפלא, בעל משפחה גאה שמבין את הכוח של המשפחתיות, את המגע האנושי של אלה שאהבו אותו בזמן אמת
ואני הכי גאה לחשוב שזה עמי הוא גם קצת חבר שלי, זה עמי שהקשיחות שלו מסתירה נפש עדינה מלאת תום ילדות מלאה כחול של הים וחול רך על רגליים יחפות, רק בריאות עמי אלחדד הנהדר!!!!!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"
"עמי אלחדד, אחד היחידים שחצה את הכביש ואף פעם לא שכח את חבריו מהשכונה. קיבל בשכונה גנים של ווינר וידע להשתמש בהם כדי להצליח. עד היום הזה מבלה את זמן הפנאי שלו בחוף הים שלנו עם חברי הילדות ונופי הילדות המהממים של השכונה והוא תמיד בגובה העיניים.
בשנתיים ששיחק אצלנו התאהבנו בו מחדש וגם בתקופה הקצרה הזו היו לנו רגעים של אושר עילאי כי הוא אכן בא מאהבה ולא בשביל "סיבוב".
עמי הוא קונצנזוס ! וזה לא קל להיות כאן כזה, כי אנחנו אומרים מה שאנחנו חושבים על כל מה ומי שאנחנו חושבים מבלי להתייפייף . בריאות ואריכות ימים עמי היקר".
- חן קורקוס