האגדה על "יוסי וחצי" מגבעת אולגה
וככה שהערב היה יורד הייתי מחכה לה במעלה הדרך. ואחר כך ראיתי אותה, את אימי אהובתי, אישה קטנה גדולה, כשעל ידיה הקטנות היא נושאת שני סלים כבדים מנשוא, ואז רצתי אליה, ולקחתי את הסלים מידיה והיא ליטפה את ראשי – בידיה מלאי החריצים מעבודות הניקיון ולאחר מכן נחתה רצוצה על הכיסא הקרוב, עוברת ילד ילד, בודקת שהכל בסדר, וכמעט מיד מסתערת על המטבח הממתין לה.
ואני רוצה לספר לכם כל על דמות כל כך מיתית שזכינו שיגיע אלינו – "יוסי וחצי"
אני חושב שהוא הגיע אלינו למועדון הנוער העובד" מתי שהוא בשנת 1969, המועדון היה במצב של חידלון מוחלט, מדריכים ורכזים באו ועזבו מיד, המבנים לא תוחזקו ולכן המצב הפיזי היה נורא ואנו הילדים ראינו בעיניים כלות איך פינת האהבה שלנו הולכת ונעלמת לתוך חוסר האכפתיות של פרנסי העיר המדושנים, ואז הוא הגיע!, השמועה על הרכז הטיטן התפשטה.
תראו רבותיי, "יוסי וחצי", היה איש גדול תרתי משמע, איש ענק ממדים עם חיוך תמידי בעיניים והוא נכנס לנו ללב כמעט מיד! "יוסי וחצי" הפיח רוח חדשה מלאת תקוה בקן "הנוער העובד והלומד" שלנו – הוא דואג לשיפוץ מידי, רותם אותנו הילדים לטובת העניין, ואנו כל כך שמחנו להיות שותפים לבניית "הקן".
ויוסי וחצי" מתחיל לבנות מערכת חינוכית שבנויה על מדריכים צעירים מתוך השכבות הגבוהות ולאט לאט הקן הגוסס התמלא בחיים חדשים, החדרים שוב שוקקי חיים, מלאים בפעילות חינוכית נהדרת, מגרשי הספורט עמוסי ילדים, ואנו היינו כל כך מאושרים שוב, צריך להבין, זה היה או מועדון הנוער העובד – או הרחוב, לא הייתה אופציה אחרת!
יוסי וחצי" הגיע והפך להיות האיש הכי נערץ בשכונה, כן זה האיש הגדול גדול הזה הצליח במקום שרבים אחרים נכשלו, היה בו משהו כל כך אמיתי, הוא היה מחבק אותך כל כך חזק ואתה היית נעלם בתוך גופו הענק. "יוסי וחצי" הוביל אותנו לטיולים נפלאים ברחבי הארץ, ורק דרכו יכולנו להכיר את הצפון המרהיב והדרום המסקרן
"יוסי וחצי", איתגר אותנו ליציאה לקורס מדצ"ים למפגשים מלאי תרבות אחרת עם ילדים מערים אחרות, מן אוכלוסייה שבחיים לא ידענו שבכלל קיימת, ואני לא יודע מה היה בהר האהבה הזה שנחת עלינו, אולי זו המחויבות הזו שלקח על עצמו, מן מחויבות אבסולוטית כזו מלאה בתוכן מלא מחשבה, אולי זה החום הטבעי הזה שקרן מגופו הענק, דבר אחד היה כל כך ברור -"יוסי וחצי" הציל בלי מרכאות ובלי שום שמץ של ציניות את חיינו! והוא זה שנתן לנו להבין שאין דבר שאנו לא יכולים לעשות, הוא "יוסי וחצי" הכריח אותנו, לצאת מתחומי השכונה הקטנה ולדעת שמסביב יש עולם גדול ואחר.
"יוסי וחצי", בא לשכונה לעבוד, לקח מועדון הרוס והפך אותו לפנינה חברתית תרבותית נפלאה! לימים עבר "יוסי וחצי לחינוך הפורמאלי ועבר לנהל את הפנימיה " בעירון" חדרה, צחוק הגורל – שלימים, הייתה לי הזכות להחליף את "יוסי וחצי" בתפקידו כמנהל הפנימיה ולפני שנים רבות התבשרנו כולנו על מותו המוקדם של "יוסי וחצי"
מן ידיעה כזו שהופכת לך את הבטן ואותך לאיש עצוב. עצוב! ואנחנו היינו כל כך בטוחים שהאיש הענק הזה לעולם לא ימות כבן תמותה. בעינינו "יוסי וחצי" היה על אנושי כל כך מיוחד ואלמותי, אני כל כך מתגעגע ליוסי וחצי שלנו, איש שהיה בנוי, מחומרים של אהבה טהורה! משהו שכבר מזמן הפסיקו לייצר! יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"
- ברכה עטר אנגרו – חיפאית ילידת גבעת אולגה