מירה אלמקייס (מירה פרבשטיין ) – הילדה שהפכה לשליחה גדולה בקהילה

אני רוצה לספר לכם על אגדה אולגאית מופלאה, על ילדת קסם אחת שנולדה בשכונה אחת קטנה, זו הנושקת לים הכחול ממערב, מירה אלמקייס ( היום מירה פרבשטיין, יותר יפה אלמקייס)

מירה החובקת עוד שמונה אחים מתרוצצת כמונו בסמטאות השכונה, פוקדת את הים וככה בין הסלעים המשוננים ותכלת המים היא רוקמת חלומות של נערה תמה ונהדרת, קשיי הפרנסה ותקוות ההורים לתת למירה הזדמנות אמיתית לחיים טובים יותר מאלצים אותם לקבל החלטה לא פשוטה למשפחה מרוקאית נורמטיבית, וכך בגיל 14 שולחים אותה ההורים לקיבוץ מחניים ( מעשה מקובל מאוד בימים של אז)

שם בקיבוץ הדרומי נחשפת מירה למערכת חינוך אחרת, ( גם לקשיים נוספים שמירה ברגישותה מעדיפה שלא לפרט מידי) מירה הילדה הנבונה כל כך הופכת להיות תלמידה מצטיינת, שמגיעה זמן גיוסה מירה הופכת להיות מורה חיילת מן החלטה כזו שפותחת מסע סוציאלי כל כך ייחודי ומיוחד באופן יוצא דופן

מירה מסיימת את שירותה הצבאי ומקבלת החלטה לא פשוטה בכלל, מירה עוזבת את סיר הבשר של הקיבוץ (לצערם הרב) ומתחילה ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה וכמובן שמסיימת את לימודיה בהצטיינות, מיד מתחילה מירה לעבוד במרכז סיוע לקורבנות אונס ובהנחיית הורים, ממשיכה את לימודיה ומסיימת תואר שני בסוציולוגיה (כמה ברור שגם את התואר השני היא מסיימת בהצטיינות)

תוך כדי מוציאה ספר "שיקום נפגעי נפש בקהילה" על פועלה בעבודה החשובה שלה בערן מקבלת מירה את תואר אשת השנה באזור הצפון

מירה שכבר משמשת בתפקיד ניהולי כמנהלת ער"ן, באזור חיפה והצפון בכלל לא מתכוונת לעצור והיא מקימה עוד ועוד סניפים חשובים של ער"ן בעוד ועוד ערים ולא פוסחת על מקומות מעבר לים ופותחת סניפים בארצות הברית ובאוסטרליה

הילדה הקטנה מהשכונה הופכת אפילו שלא ברצונה לגורו של הטיפול הפרטני הנפשי והסוציאלי באזור הצפון כולו, ורק השבוע מירה מקבלת את אות הנשיא על פועלה האדיר למען האוכלוסייה החלשה

טוב תראו, באמת יכולתי להמשיך ולספר עוד רבות על עבודתה המופלאה, על הערכה הענקית שהיא זוכה לה מאנשי המקצוע ומעמיתיה, אבל תנו לי לספר לכם על מירה הילדה מהשכונה, זו שהגיעה לפסגות בליתי רגילות, צריך לומר לכל אלה שמופתעים אולי מהנתינה האבסולוטית הזו, להם אני אומר

מירה היא תוצר איכותי של אהבת אדם שספגה מבית אבא, שם בין הפיוטים בבית הכנסת השכונתי שהיא מביטה על אימה הטובה חולקת את המעט שאין לאלה שאין להם בכלל, זו מירה שיצאה עם כריך מהבית וחלקה את הכריך הקטן שלה עם חברותיה האהובות,

מירה היא אולי עובדת סוציאלית משובחת אבל כפי שאני רואה זאת מירה מעבר לכך היא אדם ענק! מלאה באהבת החלש והנזקק, ולי כל כך ברור ששם למעלה יושב האבא האהוב שלה והוא כל כך גאה בנסיכה הקטנה שלו

מירה אלמקייס, ילדת אור שגדלה בסמטאות הדלות והיפות של ילדותנו והפכה לפיית האהבה!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"