שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל – יַחַד! / הרב בן ציון נורדמן
השבוע התקיים טקס הענקת "פרס ירושלים לאחדות ישראל" בבית הנשיא, בסימן עשור ל"יום האחדות" בהובלת עמותת סאנשיין בראשות בת גלים ואופיר שער, לזכרם של שלושת הנערים: יעקב פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח.
השנה התבשרנו כי "יום האחדות" עבר גם בחקיקה בכנסת.
שעה קלה לפני כן, התכנסנו זוכי הפרס במחזורים הקודמים, הפועלים למען האחדות בעם במשך כל השנה כמו "תגלית" "ידידים" "פלוגתא" "מיתרים" "אחרי" "מועצת המכינות הקדם צבאיות" ועוד רבים וטובים.
הכינוס התקיים בצריף בן צבי,- צריף הנשיא. צריף עץ פשוט מדופן בלוחות עץ אורן בו התגורר הנשיא השני ורעייתו, בצניעותם העדיפו להישאר להתגורר בצריף, והוא שימש כבית הנשיא בשנים ההן.
בעוד רבים מראשי השלטון בזמנו , התעלמו במכּוון ממגוון התרבויות שהביאו איתם העולים ופעלו ליצור את דמות “הצבר" הנשיא בן צבי הוביל את הקו של המגוון והייחודיות של שבטי ישראל ופעל בכל דרך לשמר אותה .
המפגש בצריף מהווה מקור השראה למחשבה כי כדי לאחד את עם ישראל לא נדרשת מגמה של כור היתוך לסגנון אחיד ומסוים, אלא להיפך, לתת לכל אחד לשמור על הייחודיות שלו, על המסורת שלו.
אחדות – בהחלט! אחידות – לא בהכרח…
במהלך המפגש מצאנו את עצמנו, קבוצת מנהלים, ממרחבי הקשת החברתית, מנסים להגדיר במילה, או מקסימום במשפט אחד, מה היא אחדות?
שבת הקרובה, נקרא את "פרשת הנשיאים", בה מופיעים בהרחבה קרבנות הנשיאים, אלו הם קורבנותיהם של תריסר נשיאי שבטי ישראל לחנוכת המזבח, פירוט מרכיבי הקרבנות מופיע בשבעה פסוקים, למרבה הפלא התורה חוזרת עליהם שנים עשר פעם! לכל נשיא ונשיא מחדש. כך שבסיכום ישנם שמונים וארבעה פסוקים שלכאורה היו יכולים להיכתב בשבעה פסוקים בלבד.
עוד פלא, כיצד כל נשיא ונשיא הביא מנדבת ליבו את אותם פרטי קורבנות כמו יתר אחד עשר חבריו הנשיאים?
הרמב"ן עונה תשובה אחת על שתי השאלות, הנשיאים סיכמו ביניהם להביא בדווקא את אותם קרבנות, כדי להבליט את האחדות ולשלול תחרות. ולכן, התורה חזרה על קרבנות הנשיאים לכל נשיא ונשיא, כדי להראות את האחדות הזו, ולתת לה דגש.
בשים לב לתרומתם המקבילה של הנשיאים, היה זה בתרומת אבני החושן – הדבר היחיד שנותר להם לתרום. כאן הצטיינה תרומתם דווקא בשוני שביניהם, על כל אבן נכתב שמו של שבט אחר, וצבעה של כל אחת היה שונה , עניין זה מבליט דווקא את השוני שבין השבטים.
האם אין זו סתירה?
לפי התובנה שהצגנו מתחילת דברינו, ההיפך הוא הנכון!
גם כאן, אחדות – כן, אחידות? לא בהכרח… ולכן המסר העולה מפעולתם של הנשיאים הוא זהה בדיוק, לכל שבט ישנה את הייחודיות הפרטית שלו, ואל לו לוותר עליה.
להיפך, הפסיפס המושלם הוא זה שמורכב משלל גווני הצבע באבנים הטובות, כמו כתר מלוכה מרהיב ביופיו. ולמרות כך, ומתוך כך, הם פועלים יחד, באחדות, ללא תחרות, ללא קנאה ושנאה, ומסכמים יחד על פרטי הקרבנות, שווה בשווה!
דומני שאין צורך להרחיב ולהסביר את המסר האקטואלי כל כך, ראויה היא השעה למצוא את המכנה המשותף, את הקו המאחד והמחבר בין חלקי עם ישראל כולו. אך בד בבד יש לשמור על הייחודיות המופלאה של כל שבט, של כל ציבור וכל עדה.
צו השעה: לא אחידות, כי אם אחדות!
- בשַׁבָּת פָּרָשַׁת נָשָׂא
- הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:19 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:32
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה ✡️
- יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, הָרַב בֶּן צִיּוֹן (בְּנִצִּי) נוֹרְדְּמַן