בשבעה באוקטובר איילה מזור נשבעה שתציל חיים – החודש היא התחילה לממש את השבועה

בשבעה באוקטובר איילה מזור הגיעה לבית החולים 'סורוקה' כדי לחפש את חברה הטוב, יונתן בית הלוי, שנורה שבע פעמים וביום הזה היא נשבעה לעצמה ללמוד איך להציל חיים

החודש היא סיימה קורס חובשים והתחילה לממש את השבועה שלה.בחודש האחרון הוכשרו 16 חובשים חדשים בתחנת מד"א חיפה. בטקס הסיום, מדריכי הקורס, חובש רפואת חירום ענאן סלאמה, חובשת רפואת חירום נועה צופר וחובש בכיר אסיל אברהים העניקו את התעודה לאיילה מזור, אחת ממסיימי הקורס שסוחבת עמה סיפור מרגש שהביא אותה לרגע הזה.

איילה מזור בת 22 מקיבוץ שניר ויונתן בית הלוי בן 20 מקיבוץ דן, ששירת בגדוד 50 של נח"ל, הם חברי ילדות שגדלו כמו אחים בצפון הארץ. בבוקר השבעה באוקטובר עם היוודע לאיילה שיונתן נורה שבע פעמים על ידי המחבלים בשדה הקרב, היא יצאה מיד לבית חולים 'סורוקה' כדי לחפש אותו.

בבית החולים, איילה נחשפה להמון פצועים וראתה מראות קשים. במשך שמונה שעות חיפשה אותו עד שהונחת עם מסוק והובא לחדר הלם במצב קשה. בשעות הארוכות שעברו עליה, עם החשיפה למראות קשים וחוסר האונים שהרגישה כאשר לא יכלה לעזור לפצועים, היא נשבעה לעצמה שאחרי האירוע הזה היא תלמד איך מצילים חיים.

בחודשים אלו, עם התחממות הגזרה הצפונית ופינויה מביתה שבצפון, איילה נחושה יותר מתמיד לדעת איך מצילים חיים כדי שביום שהיא תחזור לביתה, היא תדע להעניק טיפול רפואי לכל מי שסביבה. כשמונה חודשים אחרי השבעה באוקטובר, היא עולה על האמבולנס כשהיא יודעת להציל חיים ומממשת את השבועה שלה. יונתן שעבר ניתוחים רבים והתחיל הליך שיקום ארוך, מלווה אותה ותומך בה בדרכה החדשה.

איילה מזור, חובשת מד"א: "יונתן ואני מכירים מגיל שבע ומאז לא נפרדנו. מהשבעה באוקטובר אני מרגישה קשר חזק אפילו יותר ליונתן ולמשפחה שלו. ביום הארור הזה הייתי עם עמית, אחותו התאומה והחיפוש הארוך בין כל הפצועים זה משהו שנגע בי מאוד. אמרתי לה, 'עמית, כשאנחנו מסיימות עם הסיטואציה הזאת ומוצאות את יונתן, אני הולכת ללמוד ולדעת איך לטפל בפצועים האלה'. הרגע שמצאנו אותו וגילינו שהוא בחיים היה כל כך משמעותי בשבילי. עם התחממות הגזרה הצפונית והפינוי מהבית, הרצון שלי ללמוד להציל חיים עלה כדי לנסות למנוע את האירועים שנתקלתי בהם בשבעה באוקטובר. בזכות הקורס המדהים למדתי כל כך הרבה ואני מרגישה שזו רק ההתחלה".

יונתן בית הלוי: "אני ואיילה חברים מכיתה א'. האימהות שלנו החברות הכי טובות אז גדלנו ביחד כמו אח ואחות. בשבעה באוקטובר שנפצעתי והתקשרתי לאמא שלי, הבן אדם הראשון שהיא התקשרה אליו הייתה אמא של איילה והן נסעו כולן לחפש אותי. איילה נחשפה להמון מראות קשים עד שהגעתי לבית החולים ואז גם ראתה אותי פצוע. אני חושב שהסיטואציה שהיא הייתה בה גרמה לה לדחף לעזור במלחמה. אני מלווה אותה לאורך כל הקורס והיא מלווה אותי לאורך כל השיקום שלי. אני גאה בה ומאמין בה מאוד מאוד במיוחד בגלל הסיבות שהביאו אותה לבחור בדרך הזאת".