טקס האזכרה השנתי נערך בתל חי – רוה"מ נפתלי בנט התייחס למלחמה באוקראינה
טקס האזכרה השנתי נערך אתמול בתל חי – בו רוה"מ נפתלי בנט התייחס למלחמה באוקראינה ואמר:
"יוסף טרומפלדור היה בן 24 כאשר איבד את ידו באחד מהקרבות הקשים של מלחמת רוסיה-יפן. זמן קצר אחרי החלמתו בבית החולים, פנה טרומפלדור הצעיר למפקדים שלו בבקשה: "יד אחת נשארה לי", הוא אמר, "אבל זו ידי הימנית, ולכן ברצותי לחלק כמקודם עם חבריי את חייהם בחרב". הוא אמר: למרות שאיבדתי את יד שמאל, אני רוצה להמשיך לשרת – "אבקש שיתנו לי חרב ואקדח".
מאז אותו יום שבו אחז מחדש בנשק, ועד שנפל כאן, בקרב בתל-חי – הפך טרומפלדור, חרף המגבלות הפיזיות, לאחת הדמויות המרכזיות בהיסטוריה של התנועה הציונית, של עם ישראל. הוא ממקימי תנועת החלוץ, ממייסדי גדוד העבודה והגדוד העברי. אחרי אלפי שנים שיהודים לא אחזו בחרב, הוא קידם מחדש את התפיסה שיהודים ילחמו, וילחמו גם על ארצם. על תעוזתו ותושייתו בשדה הקרב סופר כבר לא מעט, אבל דווקא גבורתו האזרחית והאנושית לא תמיד זוכה לתשומת לב מספקת. ואכן, האיש המיוחד הזה, נכה המלחמה שהתמודד עם מגבלה פיזית קשה מאוד, היווה – ועודו מהווה – מופת והשראה לניצחונה של הרוח.
מי שהמשפט "טוב למות בעד ארצנו" הפך לחלק בלתי נפרד מדמותו, הוכיח מדי יום בחייו שטוב אף יותר *לחיות* בעד ארצנו – לחלום, ליזום, להגשים, ליצור. בעלייתו לארץ ישראל, בעבודתו החקלאית המאומצת, בעידודו לרתום אחרים לעלות בעקבותיו אנשים רבים, טרומפלדור הוכיח כי אין כזה דבר "אי אפשר".
כל פצוע יכול לשאת עיניים אל סיפור חייו ועשייתו של טרומפלדור ולראות בהם, גם היום, מודל לחיקוי. מופת ליכולת להתגבר על קשיים, מופת של איש אשר נלחם על זכותו לחיות כיהודי וציוני. לא במקרה כתב עליו הסופר יוסף חיים ברנר את השורות הבאות: "זה היה אנוש שלם בתכלית. בפשטות של תמימות, בהבנה של יושר, ברעות של טוהרה, בהומור, ביחסי־אמת אל עצמו ואל קיבוצו. אשרי מי שעמד ב-ד' אמותיו".
מכובדיי, כמדי שנה אנו מתכנסים כאן, למרגלות הרי הגליל העליון, על רקע הנוף המרהיב של עמק החולה מאחורינו, מעלים על נס את סיפור הקרב המפורסם של טרומפלדור וחבריו ב-י"א באדר. השנה אני גם שמח לבשר שהחלטנו, ביחד עם ידידי שר השיכון והבינוי, זאב אלקין, וחבר הכנסת צביקה האוזר, להקצות 10 מיליון שקלים לשיפוץ כולל של אתר המורשת הלאומי תל-חי. אנחנו נביא הצעה מפורטת לאישור הממשלה באחת הישיבות הקרובות, את המורשת הזו יש לטפח ולהנחיל לדורות הבאים. כאשר נפלה תל-חי, כאשר נפלו טרומפלדור ולוחמיו, היה נדמה באותו הזמן, כי היישוב היהודי הקטן בארץ, וכל התנועה הציונית כולה, ספגו מכה אנושה. אבל מתוך התוצאות הקשות של הקרב הזה, קם והתעצב לו סמל של ממש, נקודת מפנה היסטורית, בעלילות הלחימה היהודית בארץ ישראל. תל-חי לימדה את כולנו שיעור על כוחה של ההיאחזות בארץ ישראל – בעבודה ובהגנה. תל-חי הטמיעה בתודעה שלנו שיהודים הרוצים בחיי עבודה ויצירה בארצם, מחויבים לצערנו עד היום, לאחוז בתורם גם בנשק ולעמוד על הגנתם.
טרומפלדור היה מחלוצי רעיון הגדודים היהודיים. מדינת ישראל עוד הייתה רחוקה מאוד מלקום. באותה תקופה העם היהודי היה מפוזר בגולה, זוועות השואה עוד היו נבואת זעם שחורה של מתי מעט. אבל טרומפלדור ראה למרחוק. הוא ראה את הצורך ואת המחויבות בכוח יהודי לוחם. הוא הבין את החשיבות האדירה הטמונה ביכולתו של העם היהודי להגן על עצמו בכוחות עצמו.
כאז, גם היום. עלינו החובה והזכות ההיסטורית לשמר את יכולתנו להגן על קיום העם היהודי והמדינה היהודית בכוחות עצמנו. חברים יש, אבל תמיד נשמור על היכולת הזאת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. בכל דור יש אתגרים, *ובימים אלה ממש ניצב אתגר משמעתי בפני אזרחי ישראל.
אנחנו עומדים בפתחו של גל עלייה. יהודים רבים שרוצים להגיע אלינו, לישראל, מאזורי הלחימה באירופה ובאוקראינה. יש לנו את החובה לא לאכזב אותם. לתת לאחינו ולאחיתינו את קבלת הפנים החמה ביותר.לדאוג להם גם ביום שאחרי – לדיור, למקומות עבודה, לחינוך, לכל מה שאדם צריך. מקומם כאן, איתנו. ועם ישראל יחבק אותם חיבוק ענק. במקביל, מדינת ישראל מקבלת אוקראינים שבורחים מאזור סכנה, יש להם קרובים בארץ, ואנחנו מאפשרים להם לשהות פה אצל משפחה ואצל חברים, כמה שצריך, עד יעבור זעם.
אנחנו שותפים גם במאמץ הומניטרי גדול – שלחנו מטוסים לאוקראינה, אנחנו מקימים שמה אזורי סיוע, וגם אנחנו שותפים במאמץ דיפלומטי לקרב בין הצדדים,* לצד מדינות אחרות. ברוח תל-חי חברים, אנו נאחזים באדמתנו וממשיכים בחיזוק ההתיישבות, ברוח תל-חי אנו שבים ומגלים, בכל פעם מחדש, כי לא פחת הדור. אתם הנערים והנערות, החיילות והחיילים, כמו אז, מדור לדור רק משתבחים, ואנחנו סומכים עליכם. יהי זכרם של גיבורי וגיבורות תל-חי נצור בלבנו לעד".