שִׁישִּׁי בְּגִבְעַת אוֹלְגָּה – שְׁכוּנָה מִשְׁפַּחְתִּית!

כבר שרק התעוררת על הבוקר הבנת שיום שישי נולד! משהו באוויר בריחות הסביר שהיום זה יום אחר, ואימי ביום הטוב הזה הייתה הופכת לסוג של זומבי ממוקד מטרה, סירים בגדלים שונים כבר היו מבעבעים על האש, בכל מקום היו מונחים מיני סלטים בשלבים כאלה ואחרים של הכנה, חלות שבת היו מונחות להתפחה וככה שביום שישי ידענו כולם שזה לא רעיון כזה טוב להתקרב לאמא

אבל החגיגה האמיתית החלה כשרק חזרנו מבית הספר, כבר מרחוק היינו מריחים את המאכלים האלה שריחן היו מתפוצצים מכל בית בשכונה הקטנה, וכך היינו עושים דרכנו אל הבית החם והטוב הממתין לנו באהבה כה גדולה,

בפתח הבית כבר המתינה אימי ופנייה מלאות חיוך מאושר, על השולחן הארוך כבר היו מונחים כל הסלטים שהיו מדמים עצמם לגן ירק עצום ממדים מלא צבעים של אדום וצהוב, חלות השבת הזהובות היו נוצצות בזוהרן ומפיצות ריחות שסחררו את ראשנו המורעב, ואחר שלקחה מאיתנו את תיק בית הספר הכבד היתה אימי מושיבה אותנו לוקחת ליד השולחן המטורף ולוקחת את החלה החמה חמה בוצעת אותה לאורכה ומתחילה במלכת הרכבת הסנדוויץ האלמותי שלה

אל החלה החמה הייתה אימי מכניסה את סלט המטבוחה האדום אדום הזה, ובמכת מריחה אחת הייתה מניחה ערימה של סלט מטבוחה נהדרת על החלה הזהובה והמטבוחה החמה הייתה מתמוססת בתוך רבדי החלה הטובה הזו, בתוך הדבר המופלא הזה הייתה אימי מוסיפה כמה פלפלים חריפים עד אימה, ואחר כך הייתה מוסיפה את קציצות הדגים או הבשר ואנחנו היינו מכניסים את פיסת גן העדן הזה אל תוך הפה ותאמינו לי שרק לרגע קט היינו מדמים עצמנו למלכי העולם כולו!

אחר הצהרים היית יכול לראות מחזות סוריליסטיים שכאילו נלקחו מאחד הסרטים האלה של פיליני שצפינו בהן בקולנוע גל, וככה יכולת לצפות בנערות יפות מראה שוקדות על ראש נער מקומי שרירי שהן עושות לו " אבו עגילה" ותאמינו לי אין דבר יותר מביך מלראות גבר ענק שעל ראשו ערמות של סיכות כאילו היה הוא נערת חן מקומית, וככה בקלות יכולת לראות תימני מקורזל מהשכונה מגיע בערב למרכז השכונה ששערו החלק עומד כמו עמודי שלמה על ראש ביליתי מוסבר, אבל שום דבר לא היה יכול להתחרות בסרט הערבי/מצרי של לפני ארוחת הערב

אלה שעות שלא יכולת למצוא ולו אחד מסתובב מחוץ לביתו, כולנו כולל כולנו היינו ישובים מסביב למרקע הטלוויזיה, כמובן שכולם ידעו לדקלם את שמות השחקנים המצרים שכל כל הערצנו, היה משהו בסרטים הבנאליים האלה שהתחבר באופן מושלם לתושבי השכונה, אולי זה פשטות החיים והשירים האלה שהזכירו להורים את המולדת הישנה, אולי אלה סיפורי האהבה התמימים שתמיד הסתיימו בהפי אנד נהדר שהכניס לנו לכולנו מנת אושר

ואולי זה פשוט הפולקלור השכונתי העני והפשוט שהביא את תושבי השכונה להזדהות מוחלטת עם הדמויות המרצדות מהמסך, מעניין שאף פעם לא חשבנו ולא הייתה לנו בעיה שהם המצרים אויבים מושבעים של ישראל, כל הנושא הפוליטי הצבאי פשוט לא היה מעניין

ואולי אלה הסרטים האלה נתנו להורים שלנו את האפשרות היחידה להתחבר לתרבות ההיא שהביאו איתם ודוכאה בכזו רשעות על ידי הממסד התרבותי הישראלי המתנשא, וככה עברה לה ילדותנו בין חברים של אמת לבין מאכלים מלאי אהבה וכשרון של האימהות שלנו, ואם תשאלו היום כל אחד ואחד מאיתנו תופתעו לדעת שרובם ככולם היו נותנים כל כך הרבה לחזור לאותם ימי התום אפילו רק לשישי אחד נפלא נוסף!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"